Job 17

רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃

Mon souffle se perd, Mes jours s'éteignent, Le sépulcre m'attend.

אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃

Je suis environné de moqueurs, Et mon oeil doit contempler leurs insultes.

שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃

Sois auprès de toi-même ma caution; Autrement, qui répondrait pour moi?

כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃

Car tu as fermé leur coeur à l'intelligence; Aussi ne les laisseras-tu pas triompher.

לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃

On invite ses amis au partage du butin, Et l'on a des enfants dont les yeux se consument.

והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃

Il m'a rendu la fable des peuples, Et ma personne est un objet de mépris.

ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃

Mon oeil est obscurci par la douleur; Tous mes membres sont comme une ombre.

ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃

Les hommes droits en sont stupéfaits, Et l'innocent se soulève contre l'impie.

ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃

Le juste néanmoins demeure ferme dans sa voie, Celui qui a les mains pures se fortifie de plus en plus.

ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃

Mais vous tous, revenez à vos mêmes discours, Et je ne trouverai pas un sage parmi vous.

ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃

Quoi! mes jours sont passés, mes projets sont anéantis, Les projets qui remplissaient mon coeur...

לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃

Et ils prétendent que la nuit c'est le jour, Que la lumière est proche quand les ténèbres sont là!

אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃

C'est le séjour des morts que j'attends pour demeure, C'est dans les ténèbres que je dresserai ma couche;

לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃

Je crie à la fosse: Tu es mon père! Et aux vers: Vous êtes ma mère et ma soeur!

ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃

Mon espérance, où donc est-elle? Mon espérance, qui peut la voir?

בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃

Elle descendra vers les portes du séjour des morts, Quand nous irons ensemble reposer dans la poussière.