Job 17

רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃

我的心灵消耗，我的日子灭尽；坟墓为我预备好了。

אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃

真有戏笑我的在我这里，我眼常见他们惹动我。

שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃

愿主拿凭据给我，自己为我作保。在你以外谁肯与我击掌呢？

כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃

因你使他们心不明理，所以你必不高举他们。

לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃

控告他的朋友、以朋友为可抢夺的，连他儿女的眼睛也要失明。

והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃

　神使我作了民中的笑谈；他们也吐唾沫在我脸上。

ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃

我的眼睛因忧愁昏花；我的百体好像影儿。

ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃

正直人因此必惊奇；无辜的人要兴起攻击不敬虔之辈。

ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃

然而，义人要持守所行的道；手洁的人要力上加力。

ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃

至于你们众人，可以再来辩论吧！你们中间，我找不著一个智慧人。

ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃

我的日子已经过了；我的谋算、我心所想望的已经断绝。

לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃

他们以黑夜为白昼，说：亮光近乎黑暗。

אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃

我若盼望阴间为我的房屋，若下榻在黑暗中，

לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃

若对朽坏说：你是我的父；对虫说：你是我的母亲姊妹；

ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃

这样，我的指望在哪里呢？我所指望的谁能看见呢？

בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃

等到安息在尘土中，这指望必下到阴间的门闩那里了。