Job 17

Mein Geist ist verstört, meine Tage erlöschen, die Gräber sind für mich.

רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃

Sind nicht Spöttereien um mich her, und muß nicht mein Auge weilen auf ihren Beleidigungen?

אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃

Setze doch ein, leiste Bürgschaft für mich bei dir selbst! wer ist es sonst, der in meine Hand einschlagen wird?

שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃

Denn ihre Herzen hast du der Einsicht verschlossen; darum wirst du ihnen nicht die Oberhand geben.

כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃

Wenn einer die Freunde zur Beute ausbietet, so werden die Augen seiner Kinder verschmachten.

לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃

Und er hat mich hingestellt zum Sprichwort der Völker, und ich bin zum Anspeien ins Angesicht.

והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃

Und mein Auge ist trübe geworden vor Gram, und wie der Schatten sind alle meine Glieder.

ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃

Die Aufrichtigen werden sich hierüber entsetzen, und der Schuldlose wird aufgebracht werden über den Ruchlosen.

ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃

Doch der Gerechte wird an seinem Wege festhalten, und der an Händen Reine wird an Stärke zunehmen.

ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃

Aber ihr alle, kommet nur wieder heran! und einen Weisen werde ich nicht unter euch finden.

ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃

Meine Tage sind vorüber, zerrissen sind meine Pläne, das Eigentum meines Herzens.

ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃

Die Nacht machen sie zum Tage, das Licht nahe vor lauter Finsternis.

לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃

Wenn ich hoffe, so ist der Scheol mein Haus, in der Finsternis bette ich mein Lager.

אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃

Zur Verwesung rufe ich: Du bist mein Vater! zu dem Gewürm: Meine Mutter und meine Schwester!

לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃

Wo denn also ist meine Hoffnung? ja, meine Hoffnung, wer wird sie schauen?

ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃

Sie fährt hinab zu den Riegeln des Scheols, wenn wir miteinander im Staube Ruhe haben.

בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃