Psalms 55

(Til sangmesteren. Med strengespil. En maskil af David.) Lyt, o Gud, til min Bøn, skjul dig ej for min tryglen,

למנצח בנגינת משכיל לדוד האזינה אלהים תפלתי ואל תתעלם מתחנתי׃

lå mig Øre og svar mig, jeg vånder mig i Klage,

הקשיבה לי וענני אריד בשיחי ואהימה׃

jeg stønner ved Fjendernes Råb og de gudløses Skrig; thi Ulykke vælter de over mig, forfølger mig grumt;

מקול אויב מפני עקת רשע כי ימיטו עלי און ובאף ישטמוני׃

Hjertet er angst i mit Bryst, Dødens Rædsler er faldet over mig.

לבי יחיל בקרבי ואימות מות נפלו עלי׃

Frygt og Angst falder på mig, Gru er over mig.

יראה ורעד יבא בי ותכסני פלצות׃

Jeg siger: Ak, havde jeg Vinger som Duen, da fløj jeg i Ly,

ואמר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה׃

ja, langt bort vilde jeg fly og blive i Ørkenen. - Sela.

הנה ארחיק נדד אלין במדבר סלה׃

Da søgte jeg skyndsomt Tilflugt for rivende Storm og Uvejr.

אחישה מפלט לי מרוח סעה מסער׃

Herre, forvir og split deres Tungemål! Thi Vold og Ufred ser jeg i Byen;

בלע אדני פלג לשונם כי ראיתי חמס וריב בעיר׃

de går Rundgang Dag og Nat på dens Mure;

יומם ולילה יסובבה על חומתיה ואון ועמל בקרבה׃

Ulykke, Kvide og Vanheld råder derinde, Voldsfærd og Svig viger aldrig bort fra dens Torve.

הוות בקרבה ולא ימיש מרחבה תך ומרמה׃

Det var ikke en Fjende, som hånede mig - det kunde bæres; min uven ydmygede mig ej - ham kunde jeg undgå;

כי לא אויב יחרפני ואשא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו׃

men du, en Mand af min Stand, en Ven og fortrolig,

ואתה אנוש כערכי אלופי ומידעי׃

og det skønt vi delte Samværets Sødme, vandrede endrægtelig i Guds Hus.

אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש׃

Over dem komme Død, lad dem levende synke i Dødsriget! Thi der er Ondskab i deres Bolig, i deres Indre!

ישימות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם׃

Jeg, jeg råber til Gud, og HERREN vil frelse mig.

אני אל אלהים אקרא ויהוה יושיעני׃

Jeg klager og stønner ved Kvæld, ved Gry og ved Middag; min Røst vil han høre

ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי׃

og udfri min Sjæl i Fred, så de ikke kan komme mig nær; thi mange er de imod mig.

פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי׃

Gud, som troner fra Fortids Dage, vil høre og ydmyge dem. - Sela. Thi der er ingen Forandring hos dem, og de frygter ikke for Gud.

ישמע אל ויענם וישב קדם סלה אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים׃

På Venner lagde han Hånd og brød sin Pagt.

שלח ידיו בשלמיו חלל בריתו׃

Glattere end Smør er hans Mund, men Hjertet vil Krig, blødere end Olie hans Ord, skønt dragne Sværd.

חלקו מחמאת פיו וקרב לבו רכו דבריו משמן והמה פתחות׃

Kast din Byrde på HERREN, så sørger han for dig, den retfærdige lader han ikke i Evighed rokkes.

השלך על יהוה יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק׃

Og du, o Gud, nedstyrt dem i Gravens Dyb! Ej skal blodstænkte, svigefulde Mænd nå Hælvten af deres Dage. Men jeg, jeg stoler på dig!

ואתה אלהים תורדם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך׃