Job 17

Brudt er min Ånd, mine Dage slukt, og Gravene venter mig;

רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃

visselig, Spot er min Del, og bittert er, hvad mit Øje må skue.

אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃

Stil Sikkerhed for mig hos dig! Hvem anden giver mig Håndslag?

שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃

Thi du lukked deres Hjerte for Indsigt, derfor vil du ikke ophøje dem;

כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃

den, der forråder Venner til Plyndring, hans Sønners Øjne hentæres.

לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃

Til Mundheld har du gjort mig for Folk, jeg er blevet et Jærtegn for dem;

והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃

mit Øje er sløvet af Kvide, som Skygger er mine Lemmer til Hobe;

ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃

retsindige stivner af Rædsel ved sligt, over vanhellig harmes den skyldfri,

ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃

men den retfærdige holder sin Vej, en renhåndet vokser i Kraft.

ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃

Men I, mød kun alle frem igen, en Vismand fnder jeg ikke iblandt jer!

ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃

Mine Dage stunder mod Døden, brudt er mit Hjertes Ønsker;

ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃

Natten gør jeg til Dag, Lyset for mig er Mørke;

לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃

vil jeg håbe, får jeg dog Bolig i Døden, jeg reder i Mørket mit Leje,

אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃

Graven kalder jeg Fader, Forrådnelsen Moder og Søster.

לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃

Hvor er da vel mit Håb, og hvo kan øjne min Lykke?

ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃

Mon de vil følge mig ned i Dødsriget, skal sammen vi synke i Støvet?

בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃