Job 7

הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

Is there not an appointed time to man upon earth? are not his days also like the days of an hireling?

כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

As a servant earnestly desireth the shadow, and as an hireling looketh for the reward of his work:

כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

So am I made to possess months of vanity, and wearisome nights are appointed to me.

אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

When I lie down, I say, When shall I arise, and the night be gone? and I am full of tossings to and fro unto the dawning of the day.

לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

My flesh is clothed with worms and clods of dust; my skin is broken, and become loathsome.

ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

My days are swifter than a weaver's shuttle, and are spent without hope.

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

O remember that my life is wind: mine eye shall no more see good.

לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

The eye of him that hath seen me shall see me no more: thine eyes are upon me, and I am not.

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

As the cloud is consumed and vanisheth away: so he that goeth down to the grave shall come up no more.

לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

He shall return no more to his house, neither shall his place know him any more.

גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

Therefore I will not refrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.

הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

Am I a sea, or a whale, that thou settest a watch over me?

כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

When I say, My bed shall comfort me, my couch shall ease my complaint;

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

Then thou scarest me with dreams, and terrifiest me through visions:

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

So that my soul chooseth strangling, and death rather than my life.

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

I loathe it; I would not live alway: let me alone; for my days are vanity.

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

What is man, that thou shouldest magnify him? and that thou shouldest set thine heart upon him?

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

And that thou shouldest visit him every morning, and try him every moment?

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

How long wilt thou not depart from me, nor let me alone till I swallow down my spittle?

חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

I have sinned; what shall I do unto thee, O thou preserver of men? why hast thou set me as a mark against thee, so that I am a burden to myself?

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃

And why dost thou not pardon my transgression, and take away mine iniquity? for now shall I sleep in the dust; and thou shalt seek me in the morning, but I shall not be.