Job 17

רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃

Brudt er min Ånd, mine Dage slukt, og Gravene venter mig;

אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃

visselig, Spot er min Del, og bittert er, hvad mit Øje må skue.

שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃

Stil Sikkerhed for mig hos dig! Hvem anden giver mig Håndslag?

כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃

Thi du lukked deres Hjerte for Indsigt, derfor vil du ikke ophøje dem;

לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃

den, der forråder Venner til Plyndring, hans Sønners Øjne hentæres.

והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃

Til Mundheld har du gjort mig for Folk, jeg er blevet et Jærtegn for dem;

ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃

mit Øje er sløvet af Kvide, som Skygger er mine Lemmer til Hobe;

ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃

retsindige stivner af Rædsel ved sligt, over vanhellig harmes den skyldfri,

ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃

men den retfærdige holder sin Vej, en renhåndet vokser i Kraft.

ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃

Men I, mød kun alle frem igen, en Vismand fnder jeg ikke iblandt jer!

ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃

Mine Dage stunder mod Døden, brudt er mit Hjertes Ønsker;

לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃

Natten gør jeg til Dag, Lyset for mig er Mørke;

אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃

vil jeg håbe, får jeg dog Bolig i Døden, jeg reder i Mørket mit Leje,

לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃

Graven kalder jeg Fader, Forrådnelsen Moder og Søster.

ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃

Hvor er da vel mit Håb, og hvo kan øjne min Lykke?

בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃

Mon de vil følge mig ned i Dødsriget, skal sammen vi synke i Støvet?