Job 7

人在世上岂无争战吗？他的日子不像雇工人的日子吗？

הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

像奴仆切慕黑影，像雇工人盼望工价；

כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

我也照样经过困苦的日月，夜间的疲乏为我而定。

כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

我躺卧的时候便说：我何时起来，黑夜就过去呢？我尽是反来覆去，直到天亮。

אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

我的肉体以虫子和尘土为衣；我的皮肤才收了口又重新破裂。

לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

我的日子比梭更快，都消耗在无指望之中。

ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

求你想念，我的生命不过是一口气；我的眼睛必不再见福乐。

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

观看我的人，他的眼必不再见我；你的眼目要看我，我却不在了。

לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

云彩消散而过；照样，人下阴间也不再上来。

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

他不再回自己的家；故土也不再认识他。

לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

我不禁止我口；我灵愁苦，要发出言语；我心苦恼，要吐露哀情。

גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

我对　神说：我岂是洋海，岂是大鱼，你竟防守我呢？

הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

若说：我的床必安慰我，我的榻必解释我的苦情，

כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

你就用梦惊骇我，用异象恐吓我，

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

甚至我宁肯噎死，宁肯死亡，胜似留我这一身的骨头。

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

我厌弃性命，不愿永活。你任凭我吧，因我的日子都是虚空。

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

人算什么，你竟看他为大，将他放在心上？

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

每早鉴察他，时刻试验他？

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

你到何时才转眼不看我，才任凭我咽下唾沫呢？

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

鉴察人的主啊，我若有罪，于你何妨？为何以我当你的箭靶子，使我厌弃自己的性命？

חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

为何不赦免我的过犯，除掉我的罪孽？我现今要躺卧在尘土中；你要殷勤地寻找我，我却不在了。

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃