Luke 15

Then drew near unto him all the publicans and sinners for to hear him.

ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃

And the Pharisees and scribes murmured, saying, This man receiveth sinners, and eateth with them.

וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃

And he spake this parable unto them, saying,

וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃

What man of you, having an hundred sheep, if he lose one of them, doth not leave the ninety and nine in the wilderness, and go after that which is lost, until he find it?

מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃

And when he hath found it, he layeth it on his shoulders, rejoicing.

והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃

And when he cometh home, he calleth together his friends and neighbours, saying unto them, Rejoice with me; for I have found my sheep which was lost.

ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃

I say unto you, that likewise joy shall be in heaven over one sinner that repenteth, more than over ninety and nine just persons, which need no repentance.

אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃

Either what woman having ten pieces of silver, if she lose one piece, doth not light a candle, and sweep the house, and seek diligently till she find it?

או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃

And when she hath found it, she calleth her friends and her neighbours together, saying, Rejoice with me; for I have found the piece which I had lost.

והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃

Likewise, I say unto you, there is joy in the presence of the angels of God over one sinner that repenteth.

כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃

And he said, A certain man had two sons:

ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃

And the younger of them said to his father, Father, give me the portion of goods that falleth to me. And he divided unto them his living.

ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃

And not many days after the younger son gathered all together, and took his journey into a far country, and there wasted his substance with riotous living.

ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃

And when he had spent all, there arose a mighty famine in that land; and he began to be in want.

ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃

And he went and joined himself to a citizen of that country; and he sent him into his fields to feed swine.

וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃

And he would fain have filled his belly with the husks that the swine did eat: and no man gave unto him.

ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃

And when he came to himself, he said, How many hired servants of my father's have bread enough and to spare, and I perish with hunger!

וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃

I will arise and go to my father, and will say unto him, Father, I have sinned against heaven, and before thee,

אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃

And am no more worthy to be called thy son: make me as one of thy hired servants.

ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃

And he arose, and came to his father. But when he was yet a great way off, his father saw him, and had compassion, and ran, and fell on his neck, and kissed him.

ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃

And the son said unto him, Father, I have sinned against heaven, and in thy sight, and am no more worthy to be called thy son.

ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃

But the father said to his servants, Bring forth the best robe, and put it on him; and put a ring on his hand, and shoes on his feet:

ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃

And bring hither the fatted calf, and kill it; and let us eat, and be merry:

והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃

For this my son was dead, and is alive again; he was lost, and is found. And they began to be merry.

כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃

Now his elder son was in the field: and as he came and drew nigh to the house, he heard musick and dancing.

ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃

And he called one of the servants, and asked what these things meant.

ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃

And he said unto him, Thy brother is come; and thy father hath killed the fatted calf, because he hath received him safe and sound.

ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃

And he was angry, and would not go in: therefore came his father out, and intreated him.

ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃

And he answering said to his father, Lo, these many years do I serve thee, neither transgressed I at any time thy commandment: and yet thou never gavest me a kid, that I might make merry with my friends:

ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃

But as soon as this thy son was come, which hath devoured thy living with harlots, thou hast killed for him the fatted calf.

ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃

And he said unto him, Son, thou art ever with me, and all that I have is thine.

ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃

It was meet that we should make merry, and be glad: for this thy brother was dead, and is alive again; and was lost, and is found.

אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃