Psalms 74

(En maskil af Asaf.) Hvorfor har du, Gud, stødt os bort for evig, hvi ryger din Vrede mod Hjorden, du røgter?

משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃

Kom din Menighed i Hu, som du fordum vandt dig, - du udløste den til din Ejendoms Stamme - Zions Bjerg, hvor du har din Bolig.

זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃

Løft dine Fjed til de evige Tomter: Fjenden lagde alt i Helligdommen øde.

הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃

Dine Fjender brøled i dit Samlingshus, satte deres Tegn som Tegn deri.

שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃

Det så ud, som når man løfter Økser i Skovens Tykning.

יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃

Og alt det udskårne Træværk der! De hugged det sønder med Økse og Hammer.

ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃

På din Helligdom satte de Ild, de skændede og nedrev dit Navns Bolig.

שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃

De tænkte: "Til Hobe udrydder vi dem!" De brændte alle Guds Samlingshuse i Landet.

אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃

Vore Tegn, dem ser vi ikke, Profeter findes ej mer; hvor længe, ved ingen af os.

אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃

Hvor længe, o Gud, skal vor Modstander smæde, Fjenden blive ved at håne dit Navn?

עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃

Hvorfor holder du din Hånd tilbage og skjuler din højre i Kappens Fold?

למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃

Vor Konge fra fordums Tid er dog Gud, som udførte Frelsens Værk i Landet.

ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃

Du kløvede Havet med Vælde, knuste på Vandet Dragernes Hoved;

אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃

du søndrede Hovederne på Livjatan og gav dem som Æde til Ørkenens Dyr;

אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃

Kilde og Bæk lod du vælde frem, du udtørred stedseflydende Strømme;

אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃

din er Dagen, og din er Natten, du grundlagde Lys og Sol,

לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃

du fastsatte alle Grænser på Jord, du frembragte Sommer og Vinter.

אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃

Kom i Hu, o HERRE, at Fjenden har hånet, et Folk af Dårer har spottet dit Navn!

זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃

Giv ikke Vilddyret din Turteldues Sjæl, glem ikke for evigt dine armes Liv;

אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃

se hen til Pagten, thi fyldte er Landets mørke Steder med Voldsfærds Boliger.

הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃

Lad ej den fortrykte gå bort med Skam, lad de arme og fattige prise dit Navn!

אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃

Gud, gør dig rede, før din Sag, kom i Hu, hvor du stadig smædes af bårer,

קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃

lad ej dine Avindsmænds Røst uænset! Ustandseligt lyder dine Fjenders Larm!

אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃