Psalms 139

(Til Sangmesteren. Af David. En Salme.) HERRE, du ransager mig og kender mig!

למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃

Du ved, når jeg står op, du fatter min Tanke i Frastand,

אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃

du har Rede på, hvor jeg går eller ligger, og alle mine Veje kender du grant.

ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃

Thi før Ordet er til på min Tunge, se, da ved du det, HERRE, til fulde.

כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃

Bagfra og forfra omslutter du mig, du lægger din Hånd på mig.

אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃

At fatte det er mig for underfuldt, for højt, jeg evner det ikke!

פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃

Hvorhen skal jeg gå for din Ånd, og hvor skal jeg fly for dit Åsyn?

אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃

Farer jeg op til Himlen, da er du der, reder jeg Leje i Dødsriget, så er du der;

אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃

tager jeg Morgenrødens Vinger, fæster jeg Bo, hvor Havet ender,

אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃

da vil din Hånd også lede mig der, din højre holde mig fast!

גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃

Og siger jeg: "Mørket skal skjule mig, Lyset blive Nat omkring mig!"

ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃

så er Mørket ej mørkt for dig, og Natten er klar som Dagen, Mørket er som Lyset.

גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃

Thi du har dannet mine Nyrer, vævet mig i Moders Liv.

כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃

Jeg vil takke dig, fordi jeg er underfuldt skabt; underfulde er dine Gerninger, det kender min Sjæl til fulde.

אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃

Mine Ben var ikke skjult for dig, da jeg blev skabt i Løndom, virket i Jordens Dyb;

לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃

som Foster så dine Øjne mig, i din Bog var de alle skrevet, Dagene var bestemt, før en eneste af dem var kommet.

גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃

Hvor kostelige er dine Tanker mig, Gud, hvor stor er dog deres Sum!

ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃

Tæller jeg dem, er de flere end Sandet, jeg vågner - og end er jeg hos dig.

אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃

Vilde du dog dræbe de gudløse, Gud, måtte Blodets Mænd vige fra mig,

אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃

de, som taler om dig på Skrømt og sværger falsk ved dit Navn.

אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃

Jeg hader jo dem, der hader dig, HERRE, og væmmes ved dem, der står dig imod;

הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃

med fuldt Had bader jeg dem, de er også mine Fjender.

תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃

Ransag mig, Gud, og kend mit Hjerte, prøv mig og kend mine Tanker!

חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃

Se, om jeg er på Smertens Vej, og led mig på Evigheds Vej!

וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃