Job 10

My soul is weary of my life; I will leave my complaint upon myself; I will speak in the bitterness of my soul.
נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃
I will say unto God, Do not condemn me; shew me wherefore thou contendest with me.
אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃
Is it good unto thee that thou shouldest oppress, that thou shouldest despise the work of thine hands, and shine upon the counsel of the wicked?
הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃
Hast thou eyes of flesh? or seest thou as man seeth?
העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃
Are thy days as the days of man? are thy years as man's days,
הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃
That thou enquirest after mine iniquity, and searchest after my sin?
כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃
Thou knowest that I am not wicked; and there is none that can deliver out of thine hand.
על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃
Thine hands have made me and fashioned me together round about; yet thou dost destroy me.
ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃
Remember, I beseech thee, that thou hast made me as the clay; and wilt thou bring me into dust again?
זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃
Hast thou not poured me out as milk, and curdled me like cheese?
הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃
Thou hast clothed me with skin and flesh, and hast fenced me with bones and sinews.
עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃
Thou hast granted me life and favour, and thy visitation hath preserved my spirit.
חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃
And these things hast thou hid in thine heart: I know that this is with thee.
ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃
If I sin, then thou markest me, and thou wilt not acquit me from mine iniquity.
אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃
If I be wicked, woe unto me; and if I be righteous, yet will I not lift up my head. I am full of confusion; therefore see thou mine affliction;
אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃
For it increaseth. Thou huntest me as a fierce lion: and again thou shewest thyself marvellous upon me.
ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃
Thou renewest thy witnesses against me, and increasest thine indignation upon me; changes and war are against me.
תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃
Wherefore then hast thou brought me forth out of the womb? Oh that I had given up the ghost, and no eye had seen me!
ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃
I should have been as though I had not been; I should have been carried from the womb to the grave.
כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃
Are not my days few? cease then, and let me alone, that I may take comfort a little,
הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃
Before I go whence I shall not return, even to the land of darkness and the shadow of death;
בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃
A land of darkness, as darkness itself; and of the shadow of death, without any order, and where the light is as darkness.
ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃