Romans 9

אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃

Jeg sier sannhet i Kristus, jeg lyver ikke, min samvittighet vidner med mig i den Hellige Ånd,

כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃

at jeg har en stor sorg og en uavlatelig gremmelse i mitt hjerte.

כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃

For jeg vilde ønske at jeg selv var forbannet bort fra Kristus for mine brødre, mine frender efter kjødet,

אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃

de som er israelitter, de som barnekåret og herligheten og paktene og lovgivningen og gudstjenesten og løftene tilhører,

ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃

de som fedrene tilhører, og som Kristus er kommet fra efter kjødet, han som er Gud over alle ting, velsignet i evighet. Amen.

אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃

Dog ikke som om Guds ord har slått feil. For ikke alle som er av Israels ætt, er derfor Israel;

ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃

heller ikke er alle, fordi de er Abrahams ætt, derfor hans barn; men: I Isak skal det nevnes dig en ætt,

כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃

det er: ikke kjødets barn er Guds barn, men løftets barn regnes til ætten;

כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃

for et løftes ord er dette: Ved denne tid vil jeg komme, og da skal Sara ha en sønn.

ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃

Og ikke bare dette; men så var det også med Rebekka, hun som var fruktsommelig ved én, Isak, vår far.

כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃

For da de ennu var ufødte og ennu ikke hadde gjort hverken godt eller ondt - forat Guds råd efter hans utvelgelse skulde stå ved makt, ikke ved gjerninger, men ved ham som kaller -

נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃

da blev det sagt til henne: Den eldste skal tjene den yngste;

ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃

som skrevet er: Jakob elsket jeg, men Esau hatet jeg.

אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃

Hvad skal vi da si? er der vel urettferdighet hos Gud? Langt derifra!

כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃

for til Moses sier han: Jeg vil miskunne mig over den som jeg miskunner mig over, og ynkes over den som Jeg ynkes over.

ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃

Så står det da ikke til den som vil, heller ikke til den som løper, men til Gud, som gjør miskunnhet.

כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃

For Skriften sier til Farao: Just til dette opreiste jeg dig at jeg kunde vise min makt på dig, og at mitt navn kunde bli kunngjort over all jorden.

ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃

Altså: hvem han vil, den miskunner han sig over; og hvem han vil, den forherder han.

וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃

Du vil da si til mig: Hvad har han da ennu å klage over? for hvem står vel hans vilje imot?

אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃

Men hvem er da du, menneske, som tar til gjenmæle mot Gud? Vil da verket si til virkeren: Hvorfor gjorde du mig slik?

אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃

Eller har ikke pottemakeren makt over leret, så han av samme deig kan arbeide det ene kar til ære, det andre til vanære?

ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃

Men om nu Gud, skjønt han vilde vise sin vrede og kunngjøre sin makt, dog i stort langmod tålte vredens kar, som var dannet til undergang,

להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃

så han også kunde kunngjøre sin herlighets rikdom over miskunnhetens kar, som han forut hadde beredt til herlighet?

והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃

Og til å bli slike kalte han også oss, ikke bare av jøder, men også av hedninger,

כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃

som han også sier hos Hoseas: Det som ikke er mitt folk, vil jeg kalle mitt folk, og henne som ikke er elsket, vil jeg kalle min elskede,

והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃

og det skal skje: På det sted hvor det blev sagt til dem: I er ikke mitt folk, der skal de kalles den levende Guds barn.

וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

Og Esaias roper ut over Israel: Om tallet på Israels barn er som havets sand, så skal bare levningen bli frelst;

כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃

for sitt ord skal Herren utføre og hastig fullbyrde på jorden.

וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

Og som Esaias forut har sagt: Hadde ikke den Herre Sebaot levnet oss en sæd, så var vi blitt som Sodoma og gjort like med Gomorra.

ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃

Hvad skal vi da si? At hedninger som ikke søkte rettferdighet, de vant rettferdighet, men det var rettferdigheten av tro;

וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃

Israel derimot, som søkte rettferdighetens lov, de vant ikke frem til denne lov.

ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃

Hvorfor det? Fordi de ikke søkte den ved tro, men ved gjerninger; for de støtte an mot snublestenen,

ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃

som skrevet er: Se, jeg legger i Sion en snublesten og en anstøtsklippe; den som tror på ham, skal ikke bli til skamme.