Psalms 139

139:1

למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃

Jehova! du hast mich erforscht und erkannt.

139:2

אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃

Du kennst mein Sitzen und mein Aufstehen, du verstehst meine Gedanken von ferne.

139:3

ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃

Du sichtest mein Wandeln und mein Liegen und bist vertraut mit allen meinen Wegen.

139:4

כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃

Denn das Wort ist noch nicht auf meiner Zunge, siehe, Jehova, du weißt es ganz.

139:5

אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃

Von hinten und von vorn hast du mich eingeengt, und auf mich gelegt deine Hand.

139:6

פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃

Kenntnis, zu wunderbar für mich, zu hoch: ich vermag sie nicht zu erfassen!

139:7

אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃

Wohin sollte ich gehen vor deinem Geiste, und wohin fliehen vor deinem Angesicht?

139:8

אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃

Führe ich auf zum Himmel, du bist da; und bettete ich mir in dem Scheol, siehe, du bist da.

139:9

אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃

Nähme ich Flügel der Morgenröte, ließe ich mich nieder am äußersten Ende des Meeres,

139:10

גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃

Auch daselbst würde deine Hand mich leiten, und deine Rechte mich fassen.

139:11

ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃

Und spräche ich: Nur Finsternis möge mich umhüllen, und Nacht werde das Licht um mich her:

139:12

גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃

Auch Finsternis würde vor dir nicht verfinstern, und die Nacht würde leuchten wie der Tag, die Finsternis wäre wie das Licht.

139:13

כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃

Denn du besaßest meine Nieren; du wobest mich in meiner Mutter Leibe.

139:14

אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃

Ich preise dich darüber, daß ich auf eine erstaunliche, ausgezeichnete Weise gemacht bin. Wunderbar sind deine Werke, und meine Seele weiß es sehr wohl.

139:15

לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃

Nicht verhohlen war mein Gebein vor dir, als ich gemacht ward im Verborgenen, gewirkt wie ein Stickwerk in den untersten Örtern der Erde.

139:16

גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃

Meinen Keim sahen deine Augen, und in dein Buch waren sie alle eingeschrieben; während vieler Tage wurden sie gebildet, als nicht eines von ihnen war.

139:17

ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃

Und wie köstlich sind mir deine Gedanken, o Gott! wie gewaltig sind ihre Summen!

139:18

אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃

Wollte ich sie zählen, ihrer sind mehr als des Sandes. Ich erwache und bin noch bei dir.

139:19

אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃

Möchtest du, o Gott, den Gesetzlosen töten! und ihr Blutmenschen, weichet von mir!

139:20

אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃

Sie, die dich nennen zum Verbrechen, die zu Eitlem schwören, deine Feinde.

139:21

הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃

Hasse ich nicht, Jehova, die dich hassen, und verabscheue ich nicht, die wider dich aufstehen?

139:22

תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃

Mit vollkommenem Hasse hasse ich sie; sie sind Feinde für mich.

139:23

חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃

Erforsche mich, Gott, und erkenne mein Herz; prüfe mich und erkenne meine Gedanken!

139:24

וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃

Und sieh, ob ein Weg der Mühsal bei mir ist, und leite mich auf ewigem Wege!