Job 10

נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃

Min Sjæl er led ved mit Liv, frit Løb vil jeg give min Klage over ham, i min bitre Sjælenød vil jeg tale,

אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃

sige til Gud: Fordøm mig dog ikke, lad mig vide, hvorfor du tvister med mig!

הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃

Gavner det dig at øve Vold, at forkaste det Værk, dine Hænder danned, men smile til gudløses Råd?

העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃

Har du da kødets Øjne, ser du, som Mennesker ser,

הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃

er dine Dage som Menneskets Dage, er dine År som Mandens Dage,

כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃

siden du søger efter min Brøde, leder efter min Synd,

על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃

endskønt du ved, jeg ikke er skyldig; men af din Hånd er der ingen Redning!

ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃

Dine Hænder gjorde og danned mig først, så skifter du Sind og gør mig til intet!

זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃

Kom i Hu, at du dannede mig som Ler, og til Støv vil du atter gøre mig!

הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃

Mon du ikke hældte mig ud som Mælk og lod mig skørne som Ost,

עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃

iklædte mig Hud og kød og fletted mig sammen med Ben og Sener?

חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃

Du gav mig Liv og Livskraft, din Omhu vogted min Ånd

ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃

og så gemte du dog i dit Hjerte på dette, jeg skønner, dit Øjemed var:

אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃

Synded jeg, vogted du på mig og tilgav ikke min Brøde.

אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃

Fald jeg forbrød mig, da ve mig! Var jeg retfærdig, jeg skulde dog ikke løfte mit Hoved, men mættes med Skændsel, kvæges med Nød.

ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃

Knejsed jeg, jog du mig som en Løve, handlede atter ufatteligt med mig;

תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃

nye Vidner førte du mod mig, øged din Uvilje mod mig, opbød atter en Hær imod mig!

ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃

Hvi drog du mig da af Moders Liv? Jeg burde have udåndet, uset af alle;

כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃

jeg burde have været som aldrig født, været ført til Graven fra Moders Skød.

הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃

Er ej mine Livsdage få? Så slip mig, at jeg kan kvæges lidt,

בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃

før jeg for evigt går bort til Mørkets og Mulmets Land,

ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃

Landet med bælgmørkt Mulm, med Mørke og uden Orden, hvor Lyset selv er som Mørket."