Psalms 35

(Af David.) HERRE, træt med dem, der trætter med mig, strid imod dem, der strider mod mig,

לדוד ריבה יהוה את יריבי לחם את לחמי׃

grib dit Skjold og dit Værge, rejs dig og hjælp mig,

החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי׃

tag Spyd og Økse frem mod dem, der forfølger mig, sig til min Sjæl: "Jeg er din Frelse!"

והרק חנית וסגר לקראת רדפי אמר לנפשי ישעתך אני׃

Lad dem beskæmmes og blues, som vil mig til Livs, og de, der ønsker mig ondt, lad dem rødmende vige,

יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי׃

de blive som Avner for Vinden, og HERRENs Engel nedstøde dem,

יהיו כמץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה׃

deres Vej blive mørk og glat, og HERRENs Engel forfølge dem!

יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך יהוה רדפם׃

Thi uden Grund har de sat deres Garn for mig, gravet min Sjæl en Grav.

כי חנם טמנו לי שחת רשתם חנם חפרו לנפשי׃

Lad Undergang uventet ramme ham, lad Garnet, han satte, hilde ham selv, lad ham falde i Graven.

תבואהו שואה לא ידע ורשתו אשר טמן תלכדו בשואה יפל בה׃

Min Sjæl skal juble i HERREN, glædes ved hans Frelse,

ונפשי תגיל ביהוה תשיש בישועתו׃

alle mine Ledemod sige: "HERRE, hvo er som du, du, som frelser den arme fra hans Overmand, den arme og fattige fra Røveren!"

כל עצמותי תאמרנה יהוה מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו׃

Falske Vidner står frem, de spørger mig om, hvad jeg ej kender til;

יקומון עדי חמס אשר לא ידעתי ישאלוני׃

de lønner mig godt med ondt, min Sjæl er forladt.

ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי׃

Da de var syge, gik jeg i Sæk, med Faste spæged jeg mig, jeg bad med sænket Hoved,

ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב׃

som var det en Ven eller Broder; jeg gik, som sørged jeg over min Moder, knuget af Sorg.

כרע כאח לי התהלכתי כאבל אם קדר שחותי׃

Men nu jeg vakler, glæder de sig, de stimler sammen, Uslinger, fremmede for mig, stimler sammen imod mig, håner mig uden Ophør;

ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו׃

for min Venlighed dænger de mig med Hån, de skærer Tænder imod mig.

בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו׃

Herre, hvor længe vil du se til? Frels dog min Sjæl fra deres Brøl, min eneste fra Løver.

אדני כמה תראה השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי׃

Jeg vil takke dig i en stor Forsamling, love dig blandt mange Folk.

אודך בקהל רב בעם עצום אהללך׃

Lad ej dem, som med Urette er mine Fjender, glæde sig over mig, lad ej dem, som hader mig uden Grund, sende spotske Blikke!

אל ישמחו לי איבי שקר שנאי חנם יקרצו עין׃

Thi de taler ej Fred mod de stille i Landet udtænker de Svig;

כי לא שלום ידברו ועל רגעי ארץ דברי מרמות יחשבון׃

de spærrer Munden op imod mig og siger: "Ha, ha! Vi så det med egne Øjne!"

וירחיבו עלי פיהם אמרו האח האח ראתה עינינו׃

Du så det, HERRE, vær ikke tavs, Herre, hold dig ej borte fra mig;

ראיתה יהוה אל תחרש אדני אל תרחק ממני׃

rejs dig, vågn op for min Ret, for min Sag, min Gud og Herre,

העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי׃

døm mig efter din Retfærd HERRE, min Gud, lad dem ikke glæde sig over mig

שפטני כצדקך יהוה אלהי ואל ישמחו לי׃

Og sige i Hjertet: "Ha! som vi ønsked!" lad dem ikke sige: "Vi slugte ham!"

אל יאמרו בלבם האח נפשנו אל יאמרו בלענוהו׃

Til Skam og Skændsel blive enhver, hvem min Ulykke glæder; lad dem, der hovmoder sig over mig, hyldes i Spot og Spe.

יבשו ויחפרו יחדו שמחי רעתי ילבשו בשת וכלמה המגדילים עלי׃

Men de, der vil min Ret, lad dem juble og glæde sig, stadigen sige: "Lovet være HERREN, som under sin Tjener Fred!"

ירנו וישמחו חפצי צדקי ויאמרו תמיד יגדל יהוה החפץ שלום עבדו׃

Min Tunge skal forkynde din Retfærd, Dagen igennem din Pris.

ולשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך׃