Job 10

Min Sjæl er led ved mit Liv, frit Løb vil jeg give min Klage over ham, i min bitre Sjælenød vil jeg tale,

נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃

sige til Gud: Fordøm mig dog ikke, lad mig vide, hvorfor du tvister med mig!

אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃

Gavner det dig at øve Vold, at forkaste det Værk, dine Hænder danned, men smile til gudløses Råd?

הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃

Har du da kødets Øjne, ser du, som Mennesker ser,

העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃

er dine Dage som Menneskets Dage, er dine År som Mandens Dage,

הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃

siden du søger efter min Brøde, leder efter min Synd,

כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃

endskønt du ved, jeg ikke er skyldig; men af din Hånd er der ingen Redning!

על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃

Dine Hænder gjorde og danned mig først, så skifter du Sind og gør mig til intet!

ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃

Kom i Hu, at du dannede mig som Ler, og til Støv vil du atter gøre mig!

זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃

Mon du ikke hældte mig ud som Mælk og lod mig skørne som Ost,

הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃

iklædte mig Hud og kød og fletted mig sammen med Ben og Sener?

עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃

Du gav mig Liv og Livskraft, din Omhu vogted min Ånd

חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃

og så gemte du dog i dit Hjerte på dette, jeg skønner, dit Øjemed var:

ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃

Synded jeg, vogted du på mig og tilgav ikke min Brøde.

אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃

Fald jeg forbrød mig, da ve mig! Var jeg retfærdig, jeg skulde dog ikke løfte mit Hoved, men mættes med Skændsel, kvæges med Nød.

אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃

Knejsed jeg, jog du mig som en Løve, handlede atter ufatteligt med mig;

ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃

nye Vidner førte du mod mig, øged din Uvilje mod mig, opbød atter en Hær imod mig!

תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃

Hvi drog du mig da af Moders Liv? Jeg burde have udåndet, uset af alle;

ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃

jeg burde have været som aldrig født, været ført til Graven fra Moders Skød.

כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃

Er ej mine Livsdage få? Så slip mig, at jeg kan kvæges lidt,

הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃

før jeg for evigt går bort til Mørkets og Mulmets Land,

בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃

Landet med bælgmørkt Mulm, med Mørke og uden Orden, hvor Lyset selv er som Mørket."

ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃