Psalms 2

 Varför larma hedningarna  och tänka folken fåfänglighet?

למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

 Jordens konungar resa sig upp,  och furstarna rådslå med varandra,  mot HERREN och hans smorde:

יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו׃

 »Låt oss slita sönder deras bojor  och kasta deras band ifrån oss.»

ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו׃

 Han som bor i himmelen ler,  HERREN bespottar dem.

יושב בשמים ישחק אדני ילעג למו׃

 Då talar han till dem i sin vrede,  och i sin förgrymmelse förskräcker han dem:

אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו׃

 »Jag själv har insatt min konung  på Sion, mitt heliga berg.»

ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי׃

 Jag vill förtälja om vad beslutet är;  HERREN sade till mig:  »Du är min son,  jag har i dag fött dig.

אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃

 Begär av mig,  så skall jag giva dig hedningarna till arvedel  och jordens ändar till egendom.

שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ׃

 Du skall sönderslå dem med järnspira,  såsom lerkärl skall du krossa dem.»

תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם׃

 Så kommen nu till förstånd, I konungar;  låten varna eder, I domare på jorden.

ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ׃

 Tjänen HERREN med fruktan,  och fröjden eder med bävan.

עבדו את יהוה ביראה וגילו ברעדה׃

 Hyllen sonen, så att han icke vredgas  och I förgåns på eder väg;  ty snart kunde hans vrede upptändas.  Saliga äro alla de som taga sin tillflykt till honom.

נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו׃