II Corinthians 3

Do we begin again to commend ourselves? or need we, as some others, epistles of commendation to you, or letters of commendation from you?

הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃

Ye are our epistle written in our hearts, known and read of all men:

אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם׃

Forasmuch as ye are manifestly declared to be the epistle of Christ ministered by us, written not with ink, but with the Spirit of the living God; not in tables of stone, but in fleshy tables of the heart.

כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב׃

And such trust have we through Christ to God-ward:

וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח׃

Not that we are sufficient of ourselves to think any thing as of ourselves; but our sufficiency is of God;

יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃

Who also hath made us able ministers of the new testament; not of the letter, but of the spirit: for the letter killeth, but the spirit giveth life.

אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה׃

But if the ministration of death, written and engraven in stones, was glorious, so that the children of Israel could not stedfastly behold the face of Moses for the glory of his countenance; which glory was to be done away:

ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃

How shall not the ministration of the spirit be rather glorious?

כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃

For if the ministration of condemnation be glory, much more doth the ministration of righteousness exceed in glory.

כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃

For even that which was made glorious had no glory in this respect, by reason of the glory that excelleth.

כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃

For if that which is done away was glorious, much more that which remaineth is glorious.

כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה׃

Seeing then that we have such hope, we use great plainness of speech:

על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃

And not as Moses, which put a vail over his face, that the children of Israel could not stedfastly look to the end of that which is abolished:

ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל׃

But their minds were blinded: for until this day remaineth the same vail untaken away in the reading of the old testament; which vail is done away in Christ.

אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח׃

But even unto this day, when Moses is read, the vail is upon their heart.

אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם׃

Nevertheless when it shall turn to the Lord, the vail shall be taken away.

וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה׃

Now the Lord is that Spirit: and where the Spirit of the Lord is, there is liberty.

והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃

But we all, with open face beholding as in a glass the glory of the Lord, are changed into the same image from glory to glory, even as by the Spirit of the Lord.

ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃