Psalms 2

למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

 Varför larma hedningarna  och tänka folken fåfänglighet?

יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו׃

 Jordens konungar resa sig upp,  och furstarna rådslå med varandra,  mot HERREN och hans smorde:

ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו׃

 »Låt oss slita sönder deras bojor  och kasta deras band ifrån oss.»

יושב בשמים ישחק אדני ילעג למו׃

 Han som bor i himmelen ler,  HERREN bespottar dem.

אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו׃

 Då talar han till dem i sin vrede,  och i sin förgrymmelse förskräcker han dem:

ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי׃

 »Jag själv har insatt min konung  på Sion, mitt heliga berg.»

אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃

 Jag vill förtälja om vad beslutet är;  HERREN sade till mig:  »Du är min son,  jag har i dag fött dig.

שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ׃

 Begär av mig,  så skall jag giva dig hedningarna till arvedel  och jordens ändar till egendom.

תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם׃

 Du skall sönderslå dem med järnspira,  såsom lerkärl skall du krossa dem.»

ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ׃

 Så kommen nu till förstånd, I konungar;  låten varna eder, I domare på jorden.

עבדו את יהוה ביראה וגילו ברעדה׃

 Tjänen HERREN med fruktan,  och fröjden eder med bävan.

נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו׃

 Hyllen sonen, så att han icke vredgas  och I förgåns på eder väg;  ty snart kunde hans vrede upptändas.  Saliga äro alla de som taga sin tillflykt till honom.