II Corinthians 3

הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃

Do we begin again to commend ourselves? or need we, as some others, epistles of commendation to you, or letters of commendation from you?

אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם׃

Ye are our epistle written in our hearts, known and read of all men:

כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב׃

Forasmuch as ye are manifestly declared to be the epistle of Christ ministered by us, written not with ink, but with the Spirit of the living God; not in tables of stone, but in fleshy tables of the heart.

וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח׃

And such trust have we through Christ to God-ward:

יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃

Not that we are sufficient of ourselves to think any thing as of ourselves; but our sufficiency is of God;

אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה׃

Who also hath made us able ministers of the new testament; not of the letter, but of the spirit: for the letter killeth, but the spirit giveth life.

ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃

But if the ministration of death, written and engraven in stones, was glorious, so that the children of Israel could not stedfastly behold the face of Moses for the glory of his countenance; which glory was to be done away:

כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃

How shall not the ministration of the spirit be rather glorious?

כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃

For if the ministration of condemnation be glory, much more doth the ministration of righteousness exceed in glory.

כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃

For even that which was made glorious had no glory in this respect, by reason of the glory that excelleth.

כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה׃

For if that which is done away was glorious, much more that which remaineth is glorious.

על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃

Seeing then that we have such hope, we use great plainness of speech:

ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל׃

And not as Moses, which put a vail over his face, that the children of Israel could not stedfastly look to the end of that which is abolished:

אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח׃

But their minds were blinded: for until this day remaineth the same vail untaken away in the reading of the old testament; which vail is done away in Christ.

אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם׃

But even unto this day, when Moses is read, the vail is upon their heart.

וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה׃

Nevertheless when it shall turn to the Lord, the vail shall be taken away.

והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃

Now the Lord is that Spirit: and where the Spirit of the Lord is, there is liberty.

ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃

But we all, with open face beholding as in a glass the glory of the Lord, are changed into the same image from glory to glory, even as by the Spirit of the Lord.