II Corinthians 2

ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת׃

But I determined this with myself, that I would not come again to you in heaviness.

כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי׃

For if I make you sorry, who is he then that maketh me glad, but the same which is made sorry by me?

וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם׃

And I wrote this same unto you, lest, when I came, I should have sorrow from them of whom I ought to rejoice; having confidence in you all, that my joy is the joy of you all.

כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם׃

For out of much affliction and anguish of heart I wrote unto you with many tears; not that ye should be grieved, but that ye might know the love which I have more abundantly unto you.

ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת׃

But if any have caused grief, he hath not grieved me, but in part: that I may not overcharge you all.

ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים׃

Sufficient to such a man is this punishment, which was inflicted of many.

ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון׃

So that contrariwise ye ought rather to forgive him, and comfort him, lest perhaps such a one should be swallowed up with overmuch sorrow.

על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה׃

Wherefore I beseech you that ye would confirm your love toward him.

כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון׃

For to this end also did I write, that I might know the proof of you, whether ye be obedient in all things.

ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח׃

To whom ye forgive any thing, I forgive also: for if I forgave any thing, to whom I forgave it, for your sakes forgave I it in the person of Christ;

פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו׃

Lest Satan should get an advantage of us: for we are not ignorant of his devices.

ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו׃

Furthermore, when I came to Troas to preach Christ's gospel, and a door was opened unto me of the Lord,

לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא׃

I had no rest in my spirit, because I found not Titus my brother: but taking my leave of them, I went from thence into Macedonia.

אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום׃

Now thanks be unto God, which always causeth us to triumph in Christ, and maketh manifest the savour of his knowledge by us in every place.

כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים׃

For we are unto God a sweet savour of Christ, in them that are saved, and in them that perish:

לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך׃

To the one we are the savour of death unto death; and to the other the savour of life unto life. And who is sufficient for these things?

כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח׃

For we are not as many, which corrupt the word of God: but as of sincerity, but as of God, in the sight of God speak we in Christ.