Job 14

אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃

Mennesket, født af en Kvinde, hans Liv er stakket, han mættes af Uro;

כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃

han spirer som Blomsten og visner, flyr som Skyggen, står ikke fast.

אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃

Og på ham vil du rette dit Øje, ham vil du stævne for Retten!

מי יתן טהור מטמא לא אחד׃

Ja, kunde der komme en ren af en uren! Nej, end ikke een!

אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃

Når hans Dages Tal er fastsat, hans Måneder talt hos dig, og du har sat ham en uoverskridelig Grænse,

שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃

tag så dit Øje fra ham, lad ham i Fred, at han kan nyde sin Dag som en Daglejer!

כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃

Thi for et Træ er der Håb: Fældes det, skyder det atter, det fattes ej nye Skud;

אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃

ældes end Roden i Jorden, dør end Stubben i Mulde:

מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃

lugter det Vand, får det nye Skud, skyder Grene som nyplantet Træ;

וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃

men dør en Mand, er det ude med ham, udånder Mennesket, hvor er han da?

אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃

Som Vand løber ud af Søen og Floden svinder og tørres,

ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃

så lægger Manden sig, rejser sig ikke, vågner ikke, før Himlen forgår, aldrig vækkes han af sin Søvn.

מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃

Tag dog og gem mig i Dødens Rige, skjul mig, indtil din Vrede er ovre, sæt mig en Frist og kom mig i Hu!

אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃

Om Manden dog døde for atter at leve! Da vented jeg rolig al Stridens Tid, indtil min Afløsning kom;

תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃

du skulde kalde - og jeg skulde svare længes imod dine Hænders Værk!

כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃

Derimod tæller du nu mine Skridt, du tilgiver ikke min Synd,

חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃

forseglet ligger min Brøde i Posen, og over min Skyld har du lukket til.

ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃

Nej, ligesom Bjerget skrider og falder, som Klippen rokkes fra Grunden,

אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃

som Vandet udhuler Sten og Plaskregn bortskyller Jord, så har du udslukt Menneskets Håb.

תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃

For evigt slår du ham ned, han går bort, skamskænder hans Ansigt og lader ham fare.

יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃

Hans Sønner hædres, han ved det ikke, de synker i Ringhed, han mærker det ikke;

אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃

ikkun hans eget Kød volder Smerte, ikkun hans egen Sjæl volder Sorg.