Job 14

אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃

Člověk narozený z ženy jest krátkého věku a plný lopotování.

כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃

Jako květ vychází a podťat bývá, a utíká jako stín, a netrvá.

אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃

A však i na takového otvíráš oko své, a mne uvodíš k soudu s sebou.

מי יתן טהור מטמא לא אחד׃

Kdo toho dokáže, aby čistý z nečistého pošel? Ani jeden.

אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃

Poněvadž vyměřeni jsou dnové jeho, počet měsíců jeho u tebe, a cíles jemu položil, kterýchž by nepřekračoval:

שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃

Odvrať se od něho, ať oddechne sobě, a zatím aby přečekal jako nájemník den svůj.

כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃

O stromu zajisté jest naděje, by i podťat byl, že se zase zotaví, a výstřelek jeho nevyhyne,

אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃

By se pak i sstaral v zemi kořen jeho, a v prachu již jako umřel peň jeho:

מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃

Avšak jakž počije vláhy, zase se pučí, a zahustí jako keř.

וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃

Ale člověk umírá, mdlobou přemožen jsa, a když vypustí duši člověk, kam se poděl?

אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃

Jakož ucházejí vody z jezera, a řeka opadá a vysychá:

ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃

Tak člověk, když lehne, nevstává zase dotud, dokudž nebes stává. Nebývajíť vzbuzeni lidé, aniž se probuzují ze sna svého.

מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃

Ó kdybys mne v hrobě schoval, a skryl mne, dokudž by nebyl odvrácen hněv tvůj, ulože mi cíl, abys se rozpomenul na mne.

אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃

Když umře člověk, zdaliž zase ožive? Po všecky tedy dny vyměřeného času svého očekávati budu, až přijde proměna při mně.

תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃

Zavoláš, a já se ohlásím tobě, díla rukou svých budeš žádostiv,

כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃

Ačkoli nyní kroky mé počítáš, aniž shovíváš hříchům mým,

חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃

Ale zapečetěné maje jako v pytlíku přestoupení mé, ještě přikládáš k nepravosti mé.

ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃

Jistě že jako hora padnuc, rozdrobuje se, a skála odsedá z místa svého,

אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃

Jako kamení stírá voda, a povodní zachvacuje, což z prachu zemského samo od sebe roste: tak i ty naději člověka v nic obracíš.

תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃

Přemáháš jej ustavičně, tak aby odjíti musil; proměňuješ tvář jeho, a propouštíš jej.

יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃

Budou-li slavní synové jeho, nic neví; pakli v potupě, nic o ně nepečuje.

אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃

Toliko tělo jeho, dokudž živ jest, bolestí okouší, a duše jeho v něm kvílí.