Matthew 20

Защото небесното царство прилича на стопанин, който излезе при зазоряване да наеме работници за лозето си.

כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו׃

И като се спазари с работниците за по един динарий на ден, ги прати на лозето си.

והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו׃

И като излезе около третия час, видя други, че стояха на пазара свободни;

ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק׃

и на тях каза: Идете и вие на лозето и каквото е право, ще ви дам. И те отидоха.

ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו׃

Пак, като излезе около шестия и около деветия час, направи същото.

ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה׃

А като излезе около единадесетия час, намери други, че стоят, и им каза: Защо стоите цял ден тук свободни?

ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום׃

Те му казаха: Защото никой не ни е наел. Каза им: Идете и вие на лозето (и каквото е право, ще получите).

ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם׃

Като се свечери, стопанинът на лозето каза на настойника си: Повикай работниците и им плати надницата, като започнеш от последните и свършиш с първите.

ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים׃

И така, дойдоха наетите около единадесетия час и получиха по един динарий.

ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד׃

А като дойдоха първите, си мислеха, че ще получат повече, но и те получиха по един динарий.

ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד׃

И като го получиха, зароптаха против стопанина, като казаха:

ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר׃

Тези последните работиха само един час и пак си ги приравнил с нас, които понесохме теготата на деня и жегата!

אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו׃

А той в отговор каза на един от тях: Приятелю, не те онеправдавам. Не се ли спазари с мен за един динарий?

ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי׃

Вземи си своето и си иди. Моята воля е да дам на този последния колкото и на теб.

קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך׃

Не ми ли е позволено да сторя със своето, каквото искам? Или твоето око е завистливо, защото аз съм добър?

הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי׃

Така последните ще бъдат първи, а първите – последни.

ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

И когато Иисус се изкачваше към Ерусалим, взе дванадесетте ученици насаме и по пътя им каза:

ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך׃

Ето, изкачваме се към Ерусалим и Човешкият Син ще бъде предаден на главните свещеници и книжниците; и те ще Го осъдят на смърт,

הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות׃

и ще Го предадат на езичниците, за да Му се подиграят, да Го бият и да Го разпънат; и на третия ден ще бъде възкресен.

ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום׃

Тогава майката на Зеведеевите синове се приближи към Него заедно със синовете си, като Му се кланяше и искаше нещо от Него.

אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר׃

А Той каза: Какво искаш? Каза Му: Кажи тези мои двама сина да седнат – единият от дясната Ти страна, а другият от лявата Ти страна в Твоето царство.

ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך׃

А Иисус в отговор каза: Не знаете какво искате. Можете ли да пиете чашата, която Аз имам да пия, (и да се кръстите с кръщението, с което Аз се кръщавам)? Казаха Му: Можем.

ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל׃

Той им каза: Моята чаша наистина ще пиете (и с кръщението, с което Аз се кръщавам, ще се кръстите), но да седнете от дясната Ми страна и от лявата Ми страна не е Мое да дам, а ще се даде на онези, за които е било приготвено от Моя Отец.

ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי׃

А когато десетимата чуха това, възнегодуваха против двамата братя.

ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים׃

Но Иисус ги повика и каза: Вие знаете, че управителите на народите господаруват над тях и големците им властват над тях.

וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם׃

Но между вас няма да бъде така; а който иска да стане велик между вас, ще ви бъде служител;

ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת׃

и който иска да бъде пръв между вас, ще ви бъде слуга;

והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד׃

също както и Човешкият Син не дойде да Му служат, а да служи и да даде живота Си откуп за мнозина.

כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים׃

И когато излизаха от Ерихон, голямо множество Го следваше.

ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב׃

И ето, двама слепи, седящи край пътя, като чуха, че Иисус минавал, извикаха, казвайки: Смили се над нас, Господи, Сине Давидов!

והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד׃

А множеството ги мъмреше, за да млъкнат; но те още по-силно викаха, казвайки: Смили се над нас, Господи, Сине Давидов!

ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד׃

И така, Иисус се спря, повика ги и каза: Какво искате да ви сторя?

ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם׃

Казват Му: Господи, да се отворят очите ни!

ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו׃

А Иисус ги съжали, допря се до очите им и те веднага прогледнаха и Го последваха.

ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו׃