Genesis 8

ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃

Da kom Gud Noah i hu og alle de ville dyr og alt feet som var med ham i arken; og Gud lot en vind fare over jorden, og vannet falt.

ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃

Og det store dyps kilder og himmelens sluser lukkedes, og regnet fra himmelen stanset.

וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

Og vannet vek efterhånden tilbake fra jorden, og vannet begynte å ta av, da hundre og femti dager var gått.

ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃

Og i den syvende måned, på den syttende dag i måneden, blev arken stående på Ararat-fjellene.

והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

Og vannet tok mere og mere av inntil den tiende måned; i den tiende måned, på den første dag i måneden, kom fjelltoppene til syne.

ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃

Og da firti dager var gått, åpnet Noah vinduet på arken som han hadde gjort,

וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃

og sendte ut en ravn; den fløi frem og tilbake, inntil vannet var tørket bort av jorden.

וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

Så sendte han en due ut fra sig for å se om vannet var sunket bort fra jordens overflate.

ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃

Men duen fant ikke noget hvilested for sin fot, og den kom tilbake til ham i arken, for det stod vann over hele jorden. Da rakte han ut sin hånd og tok den inn til sig i arken.

ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃

Så bidde han ennu syv dager til og sendte så atter duen ut av arken.

ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃

Og duen kom til ham ved aftenstid, og se, den hadde et friskt oljeblad i nebbet; da skjønte Noah at vannet var sunket bort fra jorden.

וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃

Men han bidde ennu syv dager til; så sendte han duen ut, og da kom den ikke tilbake til ham mere.

ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

I det seks hundre og første år, i den første måned, på den første dag i måneden, var vannet tørket bort fra jorden. Da tok Noah taket av arken; og han så ut, og se, jorden var tørr.

ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃

Og i den annen måned, på den syv og tyvende dag i måneden, var jorden aldeles tørr.

וידבר אלהים אל נח לאמר׃

Da talte Gud til Noah og sa:

צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃

Gå ut av arken, du og din hustru og dine sønner og dine sønners hustruer med dig.

כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃

Alle de dyr som er hos dig, alt kjød, både fuglene og feet og alt krypet som rører sig på jorden, skal du føre ut med dig, og de skal vrimle på jorden og være fruktbare og bli mange på jorden.

ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃

Så gikk han ut, og hans sønner og hans hustru og hans sønners hustruer med ham.

כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃

Alle dyrene, alt krypet og alle fuglene, alt som rører sig på jorden, gikk ut av arken, hvert efter sitt slag.

ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

Og Noah bygget Herren et alter, og han tok av alle de rene dyr og av alle de rene fugler og ofret brennoffer på alteret.

וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃

Og Herren kjente den velbehagelige duft. Og Herren sa i sitt hjerte: Jeg vil aldri mere forbanne jorden for menneskets skyld; for menneskehjertets tanker er onde fra ungdommen av; og jeg vil aldri mere drepe alt levende, som jeg nu har gjort.

עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃

Herefter skal, så lenge jorden står, sæd og høst, og frost og hete, og sommer og vinter, og dag og natt aldri høre op.