II Corinthians 3

הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃

Пак ли започваме да се препоръчваме? Или и ние, както някои, имаме нужда от препоръчителни писма до вас или от вас?

אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם׃

Вие сте нашето писмо, написано в сърцата ни, узнавано и прочитано от всички хора;

כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב׃

и става явно, че вие сте Христово писмо, произлязло чрез нашето служение, написано не с мастило, а с Духа на живия Бог, не на плочи от камък, а на плочи от плът – на сърцето.

וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח׃

И ние имаме такава увереност спрямо Бога чрез Христос;

יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃

не че ние сме способни от само себе си да съдим за нещо като от нас си, но нашата способност е от Бога,

אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה׃

който ни направи способни да бъдем служители на нов завет – не на буквата, а на Духа; защото буквата убива, а Духът оживотворява.

ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃

Но ако служенето на онова, което докарва смърт, написано с букви, издълбани на камък, стана с такава слава, че израилевите синове не можеха да гледат Мойсей в лице заради блясъка на лицето му, който преминаваше,

כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃

как служенето на Духа няма да бъде с по-голяма слава?

כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃

Защото, ако служенето на онова, което докарва осъждане, стана със слава, служенето на онова, което докарва правда, го надминава много повече по слава.

כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃

Защото и онова, което е било прославено, не е било прославено в това отношение, поради славата, която превъзхожда.

כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה׃

Защото, ако преходното беше със слава, колко повече ще бъде в слава трайното!

על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃

И така, като имаме такава надежда, пристъпваме с голямо дръзновение

ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל׃

и не сме като Мойсей, който слагаше покривало на лицето си, за да не могат израилевите синове да гледат края на това, което преминаваше.

אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח׃

Но техните умове бяха заслепени. Защото и до днес същото това покривало стои при прочитането на Стария Завет, като не се открива, защото то се отмахва в Христос.

אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם׃

Но и до днес при прочитането на Мойсей покривало лежи на сърцето им,

וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה׃

но когато Израил се обърне към Господа, покривалото се отмахва.

והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃

А Господ е Духът; и където е Господният Дух, там е свобода.

ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃

А ние всички, с открито лице, гледайки като в огледало Господната слава, биваме преобразявани в същия образ от слава в слава, като от Господния Дух.