II Corinthians 3

Пак ли започваме да се препоръчваме? Или и ние, както някои, имаме нужда от препоръчителни писма до вас или от вас?

הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃

Вие сте нашето писмо, написано в сърцата ни, узнавано и прочитано от всички хора;

אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם׃

и става явно, че вие сте Христово писмо, произлязло чрез нашето служение, написано не с мастило, а с Духа на живия Бог, не на плочи от камък, а на плочи от плът – на сърцето.

כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב׃

И ние имаме такава увереност спрямо Бога чрез Христос;

וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח׃

не че ние сме способни от само себе си да съдим за нещо като от нас си, но нашата способност е от Бога,

יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃

който ни направи способни да бъдем служители на нов завет – не на буквата, а на Духа; защото буквата убива, а Духът оживотворява.

אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה׃

Но ако служенето на онова, което докарва смърт, написано с букви, издълбани на камък, стана с такава слава, че израилевите синове не можеха да гледат Мойсей в лице заради блясъка на лицето му, който преминаваше,

ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃

как служенето на Духа няма да бъде с по-голяма слава?

כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃

Защото, ако служенето на онова, което докарва осъждане, стана със слава, служенето на онова, което докарва правда, го надминава много повече по слава.

כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃

Защото и онова, което е било прославено, не е било прославено в това отношение, поради славата, която превъзхожда.

כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃

Защото, ако преходното беше със слава, колко повече ще бъде в слава трайното!

כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה׃

И така, като имаме такава надежда, пристъпваме с голямо дръзновение

על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃

и не сме като Мойсей, който слагаше покривало на лицето си, за да не могат израилевите синове да гледат края на това, което преминаваше.

ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל׃

Но техните умове бяха заслепени. Защото и до днес същото това покривало стои при прочитането на Стария Завет, като не се открива, защото то се отмахва в Христос.

אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח׃

Но и до днес при прочитането на Мойсей покривало лежи на сърцето им,

אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם׃

но когато Израил се обърне към Господа, покривалото се отмахва.

וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה׃

А Господ е Духът; и където е Господният Дух, там е свобода.

והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃

А ние всички, с открито лице, гледайки като в огледало Господната слава, биваме преобразявани в същия образ от слава в слава, като от Господния Дух.

ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃