I Corinthians 4

4:1

sic nos existimet homo ut ministros Christi et dispensatores mysteriorum Dei

כן יחשב איש אתנו כמשרתי המשיח וסכני רזי אל׃

4:2

hic iam quaeritur inter dispensatores ut fidelis quis inveniatur

הנה סוף דבר שלא יבקש מן הסכנים כי אם להמצא נאמן׃

4:3

mihi autem pro minimo est ut a vobis iudicer aut ab humano die sed neque me ipsum iudico

ואני נקלה היא בעיני כי אתם דנים אתי או יום דין של בני אדם גם אני את נפשי לא אדין׃

4:4

nihil enim mihi conscius sum sed non in hoc iustificatus sum qui autem iudicat me Dominus est

כי אינני יודע בנפשי רע ובכל זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא יהוה׃

4:5

itaque nolite ante tempus iudicare quoadusque veniat Dominus qui et inluminabit abscondita tenebrarum et manifestabit consilia cordium et tunc laus erit unicuique a Deo

על כן אל תשפטו שפוט לפני העת עד כי יבוא האדון אשר גם יוציא לאור את תעלמות החשך ויגלה את עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל איש מאת האלהים׃

4:6

haec autem fratres transfiguravi in me et Apollo propter vos ut in nobis discatis ne supra quam scriptum est unus adversus alterum infletur pro alio

ואת זאת אחי הסבתי על עצמי ועל אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא יתחכם איש יותר ממה שכתוב פן תתגאו איש בשם איש לנגד רעהו׃

4:7

quis enim te discernit quid autem habes quod non accepisti si autem accepisti quid gloriaris quasi non acceperis

כי מי הפליא אותך ומה בידך אשר לא קבלתו ואם קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל׃

4:8

iam saturati estis iam divites facti estis sine nobis regnastis et utinam regnaretis ut et nos vobiscum regnaremus

הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם אנחנו׃

4:9

puto enim Deus nos apostolos novissimos ostendit tamquam morti destinatos quia spectaculum facti sumus mundo et angelis et hominibus

כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני תמותה כי היינו לראוה לעולם גם למלאכים גם לבני אדם׃