Psalms 132

שיר המעלות זכור יהוה לדוד את כל ענותו׃

En sang ved festreisene. Herre, gi David lønn for hans møie,

אשר נשבע ליהוה נדר לאביר יעקב׃

han som tilsvor Herren, gav Jakobs Veldige det løfte:

אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי׃

Jeg vil ikke gå inn i mitt huses telt, jeg vil ikke stige op på min sengs leie,

אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה׃

jeg vil ikke unne mine øine søvn, mine øielokk slummer,

עד אמצא מקום ליהוה משכנות לאביר יעקב׃

før jeg finner et sted for Herren, en bolig for Jakobs Veldige!

הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער׃

Se, vi hørte om den i Efrata, vi fant den i skogsbygden.

נבואה למשכנותיו נשתחוה להדם רגליו׃

Vi vil komme til hans bolig, vi vil tilbede for hans føtters skammel.

קומה יהוה למנוחתך אתה וארון עזך׃

Reis dig, Herre, og kom til ditt hvilested, du og din styrkes ark!

כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו׃

La dine prester klæ sig i rettferd og dine fromme rope med fryd!

בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך׃

For Davids, din tjeners skyld vise du ikke din salvedes åsyn tilbake!

נשבע יהוה לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך׃

Herren har svoret David en sann ed, som han ikke vil gå fra: Av ditt livs frukt vil jeg sette konger på din trone;

אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך׃

dersom dine barn holder min pakt og mine vidnesbyrd, som jeg vil lære dem, da skal også deres barn for all tid sitte på dine trone.

כי בחר יהוה בציון אוה למושב לו׃

For Herren har utkåret Sion, han har attrådd det til sin bolig:

זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אותיה׃

Dette er mitt hvilested til evig tid; her vil jeg bo, fordi jeg har attrådd det.

צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם׃

Dets mat vil jeg velsigne, dets fattige vil jeg mette med brød,

וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו׃

og dets prester vil jeg klæ med fryd.

שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי׃

Der vil jeg la et horn vokse op for David, gjøre i stand en lampe for min salvede.

אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו׃

Hans fiender vil jeg klæ i skam, men på ham skal hans krone stråle.