Mark 7

ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃

Then came together unto him the Pharisees, and certain of the scribes, which came from Jerusalem.

ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃

And when they saw some of his disciples eat bread with defiled, that is to say, with unwashen, hands, they found fault.

כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃

For the Pharisees, and all the Jews, except they wash their hands oft, eat not, holding the tradition of the elders.

ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃

And when they come from the market, except they wash, they eat not. And many other things there be, which they have received to hold, as the washing of cups, and pots, brasen vessels, and of tables.

וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃

Then the Pharisees and scribes asked him, Why walk not thy disciples according to the tradition of the elders, but eat bread with unwashen hands?

ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

He answered and said unto them, Well hath Esaias prophesied of you hypocrites, as it is written, This people honoureth me with their lips, but their heart is far from me.

ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

Howbeit in vain do they worship me, teaching for doctrines the commandments of men.

כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃

For laying aside the commandment of God, ye hold the tradition of men, as the washing of pots and cups: and many other such like things ye do.

ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃

And he said unto them, Full well ye reject the commandment of God, that ye may keep your own tradition.

כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

For Moses said, Honour thy father and thy mother; and, Whoso curseth father or mother, let him die the death:

ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃

But ye say, If a man shall say to his father or mother, It is Corban, that is to say, a gift, by whatsoever thou mightest be profited by me; he shall be free.

ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃

And ye suffer him no more to do ought for his father or his mother;

ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃

Making the word of God of none effect through your tradition, which ye have delivered: and many such like things do ye.

ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃

And when he had called all the people unto him, he said unto them, Hearken unto me every one of you, and understand:

אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃

There is nothing from without a man, that entering into him can defile him: but the things which come out of him, those are they that defile the man.

כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

If any man have ears to hear, let him hear.

ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃

And when he was entered into the house from the people, his disciples asked him concerning the parable.

ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃

And he saith unto them, Are ye so without understanding also? Do ye not perceive, that whatsoever thing from without entereth into the man, it cannot defile him;

כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃

Because it entereth not into his heart, but into the belly, and goeth out into the draught, purging all meats?

ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃

And he said, That which cometh out of the man, that defileth the man.

]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃

For from within, out of the heart of men, proceed evil thoughts, adulteries, fornications, murders,

]22-12[׃

Thefts, covetousness, wickedness, deceit, lasciviousness, an evil eye, blasphemy, pride, foolishness:

כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃

All these evil things come from within, and defile the man.

ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃

And from thence he arose, and went into the borders of Tyre and Sidon, and entered into an house, and would have no man know it: but he could not be hid.

כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃

For a certain woman, whose young daughter had an unclean spirit, heard of him, and came and fell at his feet:

והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃

The woman was a Greek, a Syrophenician by nation; and she besought him that he would cast forth the devil out of her daughter.

ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

But Jesus said unto her, Let the children first be filled: for it is not meet to take the children's bread, and to cast it unto the dogs.

ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃

And she answered and said unto him, Yes, Lord: yet the dogs under the table eat of the children's crumbs.

ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃

And he said unto her, For this saying go thy way; the devil is gone out of thy daughter.

ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃

And when she was come to her house, she found the devil gone out, and her daughter laid upon the bed.

וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃

And again, departing from the coasts of Tyre and Sidon, he came unto the sea of Galilee, through the midst of the coasts of Decapolis.

ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃

And they bring unto him one that was deaf, and had an impediment in his speech; and they beseech him to put his hand upon him.

ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃

And he took him aside from the multitude, and put his fingers into his ears, and he spit, and touched his tongue;

ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃

And looking up to heaven, he sighed, and saith unto him, Ephphatha, that is, Be opened.

וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃

And straightway his ears were opened, and the string of his tongue was loosed, and he spake plain.

ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃

And he charged them that they should tell no man: but the more he charged them, so much the more a great deal they published it;

וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃

And were beyond measure astonished, saying, He hath done all things well: he maketh both the deaf to hear, and the dumb to speak.