Genesis 8

ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃

Rozpomenul se pak Bůh na Noé, i všecky živočichy a všecka hovada, kteráž byla s ním v korábu; pročež uvedl Bůh vítr na zemi, i zastavily se vody.

ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃

A zavříny jsou studnice propasti i průduchové nebeští, a zastaven jest příval s nebe.

וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

I navrátily se vody se svrchku země, odcházejíce zase, a opadly vody po stu a padesáti dnech,

ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃

Tak že odpočinul koráb sedmého měsíce, v sedmnáctý den toho měsíce na horách Ararat.

והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

Když pak vody odcházely a opadaly až do desátého měsíce, prvního dne téhož desátého měsíce ukázali se vrchové hor.

ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃

I stalo se po čtyřidcíti dnech, otevřev Noé okno v korábu, kteréž byl udělal,

וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃

Vypustil krkavce. Kterýžto vyletuje zase se vracoval, dokudž nevyschly vody na zemi.

וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

Potom vypustil holubici od sebe, aby věděl, již-li by opadly vody se svrchku země.

ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃

Kterážto když nenašla, kde by odpočinula noha její, navrátila se k němu do korábu; nebo vody byly po vší zemi. On pak vztáhna ruku svou, vzal ji, a vnesl k sobě do korábu.

ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃

A počekal ještě sedm dní jiných, a opět vypustil holubici z korábu.

ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃

I přiletěla k němu holubice k večerou, a aj, list olivový utržený v ústech jejích. Tedy poznal Noé, že opadly vody se svrchku země.

וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃

I čekal ještě sedm dní jiných, a opět vypustil holubici, kterážto nevrátila se k němu více.

ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

I stalo se šestistého prvního léta, v první den měsíce prvního, že vyschly vody na zemi. I odjal Noé přikrytí korábu a uzřel, ano již oschl svrchek země.

ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃

Druhého pak měsíce, v dvadcátý sedmý den téhož měsíce oschla země.

וידבר אלהים אל נח לאמר׃

I mluvil Bůh k Noé, řka:

צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃

Vyjdi z korábu, ty i žena tvá, a synové tvoji, i ženy synů tvých s tebou.

כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃

Všecky živočichy, kteříž jsou s tebou ze všelikého těla, tak z ptactva jako z hovad a všelikého zeměplazu, kterýž se hýbe na zemi, vyveď s sebou; ať se v hojnosti rozplozují na zemi, a rostou a množí se na zemi.

ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃

I vyšel Noé a synové jeho, i žena jeho a ženy synů jeho s ním;

כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃

Každý živočich, každý zeměplaza všecko ptactvo, všecko, což se hýbe na zemi, po pokoleních svých vyšlo z korábu.

ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

Tedy vzdělal Noé oltář Hospodinu, a vzav ze všech hovad čistých i ze všeho ptactva čistého, obětoval zápaly na tom oltáři.

וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃

I zachutnal Hospodin vůni tu příjemnou, a řekl Hospodin v srdci svém: Nebudu více zlořečiti zemi pro člověka, proto že myšlení srdce lidského zlé jest od mladosti jeho; aniž budu více bíti všeho, což živo jest, jako jsem učinil.

עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃

Nýbrž dokavadž země trvati bude, setí a žeň, studeno i horko, léto a zima, den také a noc nepřestanou.