Exodus 1

И ето имената на синовете на Израил, които дойдоха в Египет заедно с Яков; всеки дойде с челядта си:

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו׃

Рувим, Симеон, Леви и Юда,

ראובן שמעון לוי ויהודה׃

Исахар, Завулон и Вениамин,

יששכר זבולן ובנימן׃

Дан и Нефталим, Гад и Асир.

דן ונפתלי גד ואשר׃

Всичките души, които излязоха от семенниците на Яков, бяха седемдесет души; а Йосиф беше вече в Египет.

ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים׃

И Йосиф умря, и всичките му братя, и цялото онова поколение.

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא׃

А синовете на Израил бяха плодовити и се умножиха, увеличиха се и твърде много се засилиха, и земята се напълни с тях.

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם׃

Тогава над Египет се възцари нов цар, който не познаваше Йосиф.

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף׃

И той каза на народа си: Ето, народът на израилевите синове е по-многоброен и по-силен от нас.

ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו׃

Елате, да действаме разсъдливо срещу тях, за да не се умножават, да не би в случай на война да се съединят и те с враговете ни, да воюват против нас и да си отидат от земята.

הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ׃

Затова поставиха над тях надзиратели, които да ги потискат с тежък труд; и те съградиха на фараона градове за житници -- Питом и Рамесий.

וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס׃

Но колкото повече ги потискаха, толкова повече те се умножаваха и се разширяваха, така че египтяните се страхуваха от израилевите синове.

וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל׃

Затова египтяните жестоко караха израилевите синове да работят,

ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך׃

вгорчаваха живота им с тежък труд, да правят кал и кирпичи и да вършат всякаква полска работа; всичките работи, с които ги караха да работят, бяха твърде тежки.

וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך׃

И египетският цар говори на еврейските акушерки, от които едната се наричаше Шифра, а другата Фуа, и им каза:

ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה׃

Когато акуширате на еврейките и видите, че раждат, ако родят син, го убивайте, а ако родят дъщеря, тогава нека живее.

ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת היא וחיה׃

Но акушерките се бояха от Бога и не правеха каквото им беше казал египетският цар, а оставяха живи момченцата.

ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים׃

Тогава египетският цар повика акушерките и им каза: Защо направихте това и оставяте живи момченцата?

ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים׃

А акушерките казаха на фараона: Понеже еврейките не са като египтянките; защото са здрави и раждат преди акушерките да дойдат при тях.

ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו׃

Затова Бог правеше добро на акушерките. А народът се умножаваше и твърде много се засилваше.

וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד׃

И понеже акушерките се бояха от Бога, Той им направи домове.

ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים׃

Тогава фараонът поръча на целия си народ, като каза: Всеки син, който се роди на евреите, го хвърляйте в реката, а всяка дъщеря оставяйте жива!

ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון׃