Hebrews 6

Therefore leaving the principles of the doctrine of Christ, let us go on unto perfection; not laying again the foundation of repentance from dead works, and of faith toward God,
על כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים׃
Of the doctrine of baptisms, and of laying on of hands, and of resurrection of the dead, and of eternal judgment.
ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי׃
And this will we do, if God permit.
ואת זאת נעשה אם יתן האל׃
For it is impossible for those who were once enlightened, and have tasted of the heavenly gift, and were made partakers of the Holy Ghost,
כי אלה אשר נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש׃
And have tasted the good word of God, and the powers of the world to come,
וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל׃
If they shall fall away, to renew them again unto repentance; seeing they crucify to themselves the Son of God afresh, and put him to an open shame.
נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל׃
For the earth which drinketh in the rain that cometh oft upon it, and bringeth forth herbs meet for them by whom it is dressed, receiveth blessing from God:
כי האדמה השותה את הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים׃
But that which beareth thorns and briers is rejected, and is nigh unto cursing; whose end is to be burned.
ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף׃
But, beloved, we are persuaded better things of you, and things that accompany salvation, though we thus speak.
אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי דברנו כזאת׃
For God is not unrighteous to forget your work and labour of love, which ye have shewed toward his name, in that ye have ministered to the saints, and do minister.
כי האלהים לא יעות צדק לשכח את מעשיכם ואת עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את הקדשים׃
And we desire that every one of you do shew the same diligence to the full assurance of hope unto the end:
אבל חפצנו שכל אחד מכם גם ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד הקץ׃
That ye be not slothful, but followers of them who through faith and patience inherit the promises.
שלא תעצלו כי אם תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את ההבטחות׃
For when God made promise to Abraham, because he could swear by no greater, he sware by himself,
כי בהבטיח אלהים את אברהם נשבע בנפשו יען אשר אין גדול ממנו להשבע בו׃
Saying, Surely blessing I will bless thee, and multiplying I will multiply thee.
ויאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה אותך׃
And so, after he had patiently endured, he obtained the promise.
ויהי בהאריך נפשו השיג את ההבטחה׃
For men verily swear by the greater: and an oath for confirmation is to them an end of all strife.
בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל ערעור לקיום הדבר׃
Wherein God, willing more abundantly to shew unto the heirs of promise the immutability of his counsel, confirmed it by an oath:
על כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את ירשי ההבטחה כי לא תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה׃
That by two immutable things, in which it was impossible for God to lie, we might have a strong consolation, who have fled for refuge to lay hold upon the hope set before us:
למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו׃
Which hope we have as an anchor of the soul, both sure and stedfast, and which entereth into that within the veil;
אשר היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל מבית לפרכת׃
Whither the forerunner is for us entered, even Jesus, made an high priest for ever after the order of Melchisedec.
אשר בא שמה ישוע העבר לפנינו ויהי כהן גדול לעולם על דברתי מלכי צדק׃