Ecclesiastes 3

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃

Alt har sin stund og hver en Ting under Himmelen sin Tid:

עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃

Tid til at fødes og Tid til at dø, Tid til at plante og Tid til at rydde,

עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃

Tid til at dræbe og Tid til at læge, Tid til at nedrive og Tid til at opbygge,

עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

Tid til at græde og Tid til at le, Tid til at sørge og Tid til at danse,

עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃

Tid til at kaste Sten, og Tid til at sanke Sten, Tid til at favne og Tid til ikke at favne,

עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃

Tid til at søge og Tid til at miste, Tid til at gemme og Tid til at bortkaste,

עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

Tid til at flænge og Tid til at sy, Tid til at tie og Tid til at tale,

עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃

Tid til at elske og Tid til at hade, Tid til Krig og Tid til Fred.

מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃

Hvad Løn for sin Flid har da den, der arbejder?

ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

Jeg så det Slid, som Gud har givet Menneskens Børn at slide med.

את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃

Alt har han skabt smukt til rette Tid; også Evigheden har han lagt i deres Hjerte, dog således at Menneskene hverken fatter det første eller det sidste af, hvad Gud har virket.

ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃

Jeg skønnede, at der ikke gives noget andet Gode for dem end at glæde sig og have det godt, sålænge de lever.

וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃

Dog også det at spise og drikke og nyde det gode under al sin Flid er for hvert Menneske en Guds Gave.

ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃

Jeg skønnede, at alt, hvad Gud virker, bliver evindelig, uden at noget kan føjes til eller tages fra; og således har Gud gjort det, for at man skal frygte for hans Åsyn.

מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃

Hvad der sker, var allerede, og hvad der skal ske, har allerede været; Gud leder det svundne op.

ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃

Fremdeles så jeg under Solen, at Gudløshed var på Rettens Sted og Gudløshed på Retfærds Sted.

אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃

Jeg sagde ved mig selv: "Den retfærdige og den gudløse dømmer Gud; thi for hver en Ting og hver en Idræt har han fastsat en Tid.

אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃

Jeg sagde ved mig selv: "Det er for Menneskenes Skyld, for at Gud kan prøve dem, og for at de selv kan se, at de er Dyr:"

כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃

Thi Menneskers og Dyrs Skæbne er ens; som den ene dør, dør den anden, og en og samme Ånd har de alle; Mennesket har intet forud for Dyrene, thi alt er Tomhed.

הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃

Alle går sammesteds hen, alle blev til af Muld, og alle vender tilbage til Mulden.

מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃

Hvo ved, om Menneskenes Ånd stiger opad, og om Dyrenes Ånd farer nedad til Jorden?

וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃

Således indså jeg, at intet er bedre for Mennesket end at glæde sig ved sin Gerning, thi det er hans Del; thi hvo kan bringe ham så vidt, at han kan se, hvad der kommer efter hans Død?