Ecclesiastes 3

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃

Všeliká věc má jistý čas, a každé předsevzetí pod nebem svou chvíli.

עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃

Jest čas rození i čas umírání, čas sázení a čas vykopání, což vsazeno bývá;

עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃

Čas mordování a čas hojení, čas boření a čas stavení;

עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

Čas pláče a čas smíchu, čas smutku a čas proskakování;

עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃

Čas rozmítání kamení a čas shromažďování kamení, čas objímání a čas vzdálení se od objímání;

עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃

Čas hledání a čas ztracení, čas chování a čas zavržení;

עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

Čas roztrhování a čas sšívání, čas mlčení a čas mluvení;

עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃

Čas milování a čas nenávidění, čas boje a čas pokoje.

מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃

Co tedy má ten, kdo práci vede, z toho, o čemž pracuje?

ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

Viděl jsem zaměstknání, kteréž dal Bůh synům lidským, aby se jím trápili.

את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃

Sám všecko činí ušlechtile časem svým, nýbrž i žádost světa dal v srdce jejich, aby nestihal člověk díla toho, kteréž dělá Bůh, ani počátku ani konce.

ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃

Odtud seznávám, že nic lepšího nemají, než aby se veselili, a činili dobře v životě svém,

וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃

Ač i to, když všeliký člověk jí a pije, a užívá dobrých věcí ze všelijaké práce své, jest dar Boží.

ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃

Znám, že cožkoli činí Bůh, to trvá na věky; nemůže se k tomu nic přidati, ani od toho co odjíti. A činí to Bůh, aby se báli oblíčeje jeho.

מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃

To, což bylo, i nyní jest, a což bude, již bylo; nebo Bůh obnovuje to, což pominulo.

ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃

Přesto viděl jsem ještě pod sluncem na místě soudu bezbožnost, a na místě spravedlnosti nespravedlnost.

אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃

I řekl jsem v srdci svém: Budeť Bůh spravedlivého i bezbožného souditi; nebo tam bude čas každému předsevzetí i každému skutku.

אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃

Řekl jsem v srdci svém o způsobu synů lidských, že jim ukázal Bůh, aby viděli, že jsou podobni hovadům.

כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃

Případnost synů lidských a případnost hovad jest případnost jednostejná. Jakož umírá ono, tak umírá i on, a dýchání jednostejné všickni mají, aniž co napřed má člověk před hovadem; nebo všecko jest marnost.

הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃

Obé to jde k místu jednomu; obé jest z prachu, obé také zase navracuje se do prachu.

מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃

Kdo to zná, že duch synů lidských vstupuje zhůru, a duch hovadí že sstupuje pod zemi?

וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃

Protož spatřil jsem, že nic není lepšího, než veseliti se člověku v skutcích svých, poněvadž to jest podíl jeho. Nebo kdo jej k tomu přivede, aby poznati mohl to, což jest budoucího po něm?