Leviticus 7

וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא׃

Og dette er loven om skyldofferet: Det er høihellig.

במקום אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת דמו יזרק על המזבח סביב׃

På det sted hvor brennofferet slaktes, skal skyldofferet slaktes, og dets blod skal sprenges rundt om på alteret.

ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה ואת החלב המכסה את הקרב׃

Og alt fettet skal ofres, både halen og fettet som dekker innvollene,

ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה׃

og begge nyrene med det fett som er på dem, ved lendene, og den store leverlapp; den skal tas ut sammen med nyrene.

והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה אשם הוא׃

Og presten skal brenne det på alteret som ildoffer til Herren; det er et skyldoffer.

כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא׃

Alt mannkjønn blandt prestene kan ete det; på et hellig sted skal det etes; det er høihellig.

כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה׃

Med skyldofferet skal det være likesom med syndofferet; det gjelder én lov for begge; den prest som gjør soning med det, ham skal det tilhøre.

והכהן המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה׃

Når en prest ofrer brennoffer for nogen, så skal huden av det brennoffer han har ofret, tilhøre den samme prest.

וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה׃

Og ethvert matoffer som bakes i ovn, eller som stekes i panne eller på helle, skal tilhøre den prest som ofrer det.

וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו׃

Og ethvert matoffer som er blandet med olje, eller som er tørt, skal høre alle Arons sønner til, den ene som den andre.

וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה׃

Og dette er loven om takkofferet som ofres til Herren:

אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן׃

Dersom nogen ofrer det til lovprisning, så skal han foruten slaktofferet som bæres frem til lovprisning, ofre usyrede kaker med olje i og usyrede brødleiver smurt med olje, og fint mel knadd til kaker med olje i.

על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו׃

Dette er den offergave han skal bære frem foruten det slaktoffer som bæres frem til takk og lovprisning, og dessuten syrede kaker.

והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליהוה לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה׃

Av dette offer skal han bære frem én kake av hvert slag som gave til Herren; det skal tilhøre presten som sprenger takkofferets blod på alteret.

ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר׃

Kjøttet av et takkoffer som bæres frem til lovprisning, skal etes på den dag det ofres; intet av det skal bli liggende til om morgenen.

ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל׃

Dersom nogens slaktoffer er et lovet offer eller et frivillig offer, skal det etes på den dag det ofres; men det som levnes, kan etes den næste dag.

והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף׃

Men hvad som enda blir tilovers av slaktofferets kjøtt, skal på den tredje dag brennes op med ild.

ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא׃

Om nogen på den tredje dag eter av takkofferets kjøtt, da har Herren ikke velbehag i offeret; det skal ikke regnes den som ofret det, til gode, det skal være en vederstyggelighet, og den som eter av det, gjør en misgjerning som han kommer til å bøte for.

והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר׃

Kjøtt som kommer nær noget urent, skal ikke etes, det skal brennes op med ild; ellers kan alle som er rene, ete av kjøttet.

והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃

Men den som eter kjøtt av Herrens takkoffer mens det er noget urent på ham, han skal utryddes av sitt folk.

ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר ליהוה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃

Og når nogen rører ved noget urent, enten det er et menneskes urenhet eller et urent dyr eller noget annet urent og vederstyggelig, og så eter av kjøttet av Herrens takkoffer, da skal han utryddes av sitt folk.

וידבר יהוה אל משה לאמר׃

Og Herren talte til Moses og sa:

דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו׃

Tal til Israels barn og si: I skal ikke ete fett av okse eller får eller gjet.

וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו׃

Fettet av et selvdødt dyr eller av et sønderrevet dyr kan brukes til alle slags arbeid; men ete det må I ikke;

כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש האכלת מעמיה׃

for hver den som eter fettet av noget dyr som det ofres ildoffer av til Herren, han skal utryddes av sitt folk.

וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה׃

Og blod skal I ikke ete, hverken av fugl eller fe, hvor I så bor.

כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃

Enhver som nogensinne eter blod, han skal utryddes av sitt folk.

וידבר יהוה אל משה לאמר׃

Og Herren talte til Moses og sa:

דבר אל בני ישראל לאמר המקריב את זבח שלמיו ליהוה יביא את קרבנו ליהוה מזבח שלמיו׃

Tal til Israels barn og si: Den som ofrer sitt takke-slaktoffer til Herren, han skal bære frem for Herren sin offergave av sitt takke-slaktoffer.

ידיו תביאינה את אשי יהוה את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה׃

Med egne hender skal han bære frem Herrens ildoffer; både fettet og brystet skal han bære frem, og brystet skal svinges for Herrens åsyn.

והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו׃

Og presten skal brenne fettet på alteret; men brystet skal høre Aron og hans sønner til.

ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם׃

Og det høire lår skal I gi presten som gave av eders takkoffer.

המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה׃

Den av Arons sønner som ofrer takkoffer-blodet og fettet, han skal ha det høire lår som sin del;

כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל׃

for svinge-brystet og løfte-låret har jeg tatt fra Israels barn av deres takke-slaktoffer og gitt til Aron, presten, og til hans sønner som en evig rettighet de kan kreve av Israels barn.

זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום הקריב אתם לכהן ליהוה׃

Dette er Arons del og hans sønners del av Herrens ildoffer, som gis dem på den dag de føres frem for å tjene Herren som prester,

אשר צוה יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני ישראל חקת עולם לדרתם׃

den del som Herren befalte skulde gis dem av Israels barn på den dag de salves, en evig rettighet, fra slekt til slekt.

זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים׃

Dette er loven om brennofferet, om matofferet og om syndofferet og om skyldofferet og om innvielsesofferet og om takkofferet,

אשר צוה יהוה את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ליהוה במדבר סיני׃

den som Herren gav Moses på Sinai berg den dag han bød Israels barn å ofre Herren sine offer i Sinai ørken.