Psalms 39

I said, I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue: I will keep my mouth with a bridle, while the wicked is before me.

למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃

I was dumb with silence, I held my peace, even from good; and my sorrow was stirred.

נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃

My heart was hot within me, while I was musing the fire burned: then spake I with my tongue,

חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃

LORD, make me to know mine end, and the measure of my days, what it is; that I may know how frail I am.

הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני׃

Behold, thou hast made my days as an handbreadth; and mine age is as nothing before thee: verily every man at his best state is altogether vanity. Selah.

הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃

Surely every man walketh in a vain shew: surely they are disquieted in vain: he heapeth up riches, and knoweth not who shall gather them.

אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃

And now, Lord, what wait I for? my hope is in thee.

ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא׃

Deliver me from all my transgressions: make me not the reproach of the foolish.

מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני׃

I was dumb, I opened not my mouth; because thou didst it.

נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית׃

Remove thy stroke away from me: I am consumed by the blow of thine hand.

הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃

When thou with rebukes dost correct man for iniquity, thou makest his beauty to consume away like a moth: surely every man is vanity. Selah.

בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה׃

Hear my prayer, O LORD, and give ear unto my cry; hold not thy peace at my tears: for I am a stranger with thee, and a sojourner, as all my fathers were.

שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי׃

O spare me, that I may recover strength, before I go hence, and be no more.

השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃