Psalms 39

למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃

(Til sangmesteren. Til Jedutun. En salme af David.) Jeg sagde: "Mine Veje vil jeg vogte på, så jeg ikke synder med Tungen; min Mund vil jeg holde i Tømme, så længe den gudløse er mig nær!"

נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃

Jeg var stum og tavs, jeg tav for at undgå tomme Ord, men min Smerte naged,

חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃

mit Hjerte brændte i Brystet, Ild lued op, mens jeg grunded; da talte jeg med min Tunge.

הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני׃

Lær mig, HERRE, at kende mit Endeligt, det Mål af Dage, jeg har, lad mig kende, hvor snart jeg skal bort!

הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃

Se, i Håndsbredder målte du mine Dage ud, mit Liv er som intet for dig, som et Åndepust står hvert Menneske der. - Sela.

אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃

Kun som en Skygge er Menneskets Vandring, kun Tomhed er deres Travlhed; de samler og ved ej, hvem der får det.

ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא׃

Hvad bier jeg, Herre, da efter? Mit Håb står ene til dig.

מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני׃

Fri mig for al min Synd, gør mig ikke til Spot for Dårer!

נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית׃

Jeg tier og åbner ikke min Mund, du voldte det jo.

הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃

Borttag din Plage fra mig, under din vældige Hånd går jeg til.

בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה׃

Når du tugter en Mand med Straf for hans Brøde, smuldrer du hans Herlighed hen som Møl; kun et Åndepust er hvert Menneske. - Sela.

שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי׃

Hør, o HERRE, min Bøn og lyt til mit Skrig, til mine Tårer tie du ej! Thi en fremmed er jeg hos dig, en Gæst som alle mine Fædre.

השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃

Se bort fra mig, så jeg kvæges, før jeg går bort og ej mer er til!