Psalms 141

מזמור לדוד יהוה קראתיך חושה לי האזינה קולי בקראי לך׃

(En Salme af David.) HERRE, jeg råber til dig, il mig til hjælp, hør min Røst, når jeg råber til dig;

תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב׃

som Røgoffer, gælde for dig min Bøn, mine løftede Hænder som Aftenoffer!

שיתה יהוה שמרה לפי נצרה על דל שפתי׃

HERRE, sæt Vagt ved min Mund, vogt mine Læbers Dør!

אל תט לבי לדבר רע להתעולל עללות ברשע את אישים פעלי און ובל אלחם במנעמיהם׃

Bøj ikke mit Hjerte til ondt, til at gøre gudløs Gerning sammen med Udådsmænd; deres lækre Mad vil jeg ikke smage.

יהלמני צדיק חסד ויוכיחני שמן ראש אל יני ראשי כי עוד ותפלתי ברעותיהם׃

Slår en retfærdig mig, så er det Kærlighed; revser han mig, er det Olie for Hovedet, ej skal mit Hoved vise det fra sig, end sætter jeg min Bøn imod deres Ondskab.

נשמטו בידי סלע שפטיהם ושמעו אמרי כי נעמו׃

Ned ad Klippens Skrænter skal Dommerne hos dem styrtes, og de skal høre, at mine Ord er liflige.

כמו פלח ובקע בארץ נפזרו עצמינו לפי שאול׃

Som når man pløjer Jorden i Furer, spredes vore Ben ved Dødsrigets Gab.

כי אליך יהוה אדני עיני בכה חסיתי אל תער נפשי׃

Dog, mine Øjne er rettet på dig, o HERRE, Herre, på dig forlader jeg mig, giv ikke mit Liv til Pris!

שמרני מידי פח יקשו לי ומקשות פעלי און׃

Vogt mig for Fælden, de stiller for mig, og Udådsmændenes Snarer;

יפלו במכמריו רשעים יחד אנכי עד אעבור׃

lad de gudløse falde i egne Gram, medens jeg går uskadt videre.