Psalms 142

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

(En Maskil af David, da han var i hulen. En Bøn.) Jeg løfter min røst og råber til Herren, jeg løfter min Røst og trygler HERREN,

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

udøser min Klage for ham, udtaler min Nød for ham.

בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

Når Ånden vansmægter i mig, kender du dog min Sti. På Vejen, ad hvilken jeg vandrer, lægger de Snarer for mig.

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

Jeg skuer til højre og spejder, men ingen vil kendes ved mig, afskåret er mig hver Tilflugt, ingen bryder sig om min Sjæl.

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

HERRE, jeg råber til dig og siger: Du er min Tilflugt, min Del i de levendes Land!

הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Lyt til mit Klageråb, thi jeg er såre ringe, frels mig fra dem, der forfølger mig, de er for stærke for mig;

הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃

udfri min Sjæl af dens Fængsel, at jeg kan prise dit Navn! De retfærdige venter i Spænding på at du tager dig af mig.