Psalms 39

(Til sangmesteren. Til Jedutun. En salme af David.) Jeg sagde: "Mine Veje vil jeg vogte på, så jeg ikke synder med Tungen; min Mund vil jeg holde i Tømme, så længe den gudløse er mig nær!"

למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃

Jeg var stum og tavs, jeg tav for at undgå tomme Ord, men min Smerte naged,

נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃

mit Hjerte brændte i Brystet, Ild lued op, mens jeg grunded; da talte jeg med min Tunge.

חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃

Lær mig, HERRE, at kende mit Endeligt, det Mål af Dage, jeg har, lad mig kende, hvor snart jeg skal bort!

הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני׃

Se, i Håndsbredder målte du mine Dage ud, mit Liv er som intet for dig, som et Åndepust står hvert Menneske der. - Sela.

הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃

Kun som en Skygge er Menneskets Vandring, kun Tomhed er deres Travlhed; de samler og ved ej, hvem der får det.

אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃

Hvad bier jeg, Herre, da efter? Mit Håb står ene til dig.

ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא׃

Fri mig for al min Synd, gør mig ikke til Spot for Dårer!

מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני׃

Jeg tier og åbner ikke min Mund, du voldte det jo.

נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית׃

Borttag din Plage fra mig, under din vældige Hånd går jeg til.

הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃

Når du tugter en Mand med Straf for hans Brøde, smuldrer du hans Herlighed hen som Møl; kun et Åndepust er hvert Menneske. - Sela.

בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה׃

Hør, o HERRE, min Bøn og lyt til mit Skrig, til mine Tårer tie du ej! Thi en fremmed er jeg hos dig, en Gæst som alle mine Fædre.

שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי׃

Se bort fra mig, så jeg kvæges, før jeg går bort og ej mer er til!

השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃