Psalms 12

(Til sangmesteren. Efter den ottende. En salme af David.) HERRE, hjælp, thi de fromme er borte, svundet er Troskab blandt Menneskens Børn;

למנצח על השמינית מזמור לדוד הושיעה יהוה כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם׃

de taler Løgn, den ene til den anden, med svigefulde Læber og tvedelt Hjerte.

שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו׃

Hver svigefuld Læbe udrydde HERREN, den Tunge, der taler store Ord,

יכרת יהוה כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות׃

dem, som siger: "Vor Tunge gør os stærke, vore Læber er med os, hvo er vor Herre?"

אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו׃

"For armes Nød og fattiges Suk vil jeg nu stå op", siger HERREN, "jeg frelser den, som man blæser ad."

משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יהוה אשית בישע יפיח לו׃

HERRENs Ord er rene Ord, det pure, syvfold lutrede Sølv.

אמרות יהוה אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים׃

HERRE, du vogter os, værner os evigt mod denne Slægt.

אתה יהוה תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם׃

De gudløse færdes frit overalt, når Skarn ophøjes blandt Menneskens Børn.

סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם׃