Genesis 12

Now the LORD had said unto Abram, Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father's house, unto a land that I will shew thee:

ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך׃

And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and thou shalt be a blessing:

ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה׃

And I will bless them that bless thee, and curse him that curseth thee: and in thee shall all families of the earth be blessed.

ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה׃

So Abram departed, as the LORD had spoken unto him; and Lot went with him: and Abram was seventy and five years old when he departed out of Haran.

וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן׃

And Abram took Sarai his wife, and Lot his brother's son, and all their substance that they had gathered, and the souls that they had gotten in Haran; and they went forth to go into the land of Canaan; and into the land of Canaan they came.

ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען׃

And Abram passed through the land unto the place of Sichem, unto the plain of Moreh. And the Canaanite was then in the land.

ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ׃

And the LORD appeared unto Abram, and said, Unto thy seed will I give this land: and there builded he an altar unto the LORD, who appeared unto him.

וירא יהוה אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו׃

And he removed from thence unto a mountain on the east of Beth–el, and pitched his tent, having Beth–el on the west, and Hai on the east: and there he builded an altar unto the LORD, and called upon the name of the LORD.

ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה׃

And Abram journeyed, going on still toward the south.

ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה׃

And there was a famine in the land: and Abram went down into Egypt to sojourn there; for the famine was grievous in the land.

ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ׃

And it came to pass, when he was come near to enter into Egypt, that he said unto Sarai his wife, Behold now, I know that thou art a fair woman to look upon:

ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את׃

Therefore it shall come to pass, when the Egyptians shall see thee, that they shall say, This is his wife: and they will kill me, but they will save thee alive.

והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו׃

Say, I pray thee, thou art my sister: that it may be well with me for thy sake; and my soul shall live because of thee.

אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך׃

And it came to pass, that, when Abram was come into Egypt, the Egyptians beheld the woman that she was very fair.

ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד׃

The princes also of Pharaoh saw her, and commended her before Pharaoh: and the woman was taken into Pharaoh's house.

ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה׃

And he entreated Abram well for her sake: and he had sheep, and oxen, and he asses, and menservants, and maidservants, and she asses, and camels.

ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים׃

And the LORD plagued Pharaoh and his house with great plagues because of Sarai Abram's wife.

וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם׃

And Pharaoh called Abram, and said, What is this that thou hast done unto me? why didst thou not tell me that she was thy wife?

ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא׃

Why saidst thou, She is my sister? so I might have taken her to me to wife: now therefore behold thy wife, take her, and go thy way.

למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך׃

And Pharaoh commanded his men concerning him: and they sent him away, and his wife, and all that he had.

ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו׃