Psalms 142

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

I cried unto the LORD with my voice; with my voice unto the LORD did I make my supplication.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

I poured out my complaint before him; I shewed before him my trouble.

בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

When my spirit was overwhelmed within me, then thou knewest my path. In the way wherein I walked have they privily laid a snare for me.

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

I looked on my right hand, and beheld, but there was no man that would know me: refuge failed me; no man cared for my soul.

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

I cried unto thee, O LORD: I said, Thou art my refuge and my portion in the land of the living.

הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Attend unto my cry; for I am brought very low: deliver me from my persecutors; for they are stronger than I.

הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃

Bring my soul out of prison, that I may praise thy name: the righteous shall compass me about; for thou shalt deal bountifully with me.