Hosea 11

כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני׃

Jeg fik Israel kær i hans Ungdom, fra Ægypten kaldte jeg min søn

קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון׃

Jo mer jeg kaldte dem, des mere fjerned de sig fra mig; de ofrer til Baalerne, tænder for Billederne Offerild,

ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים׃

Jeg lærte dog Efraim at gå og tog ham på Armen; de vidste ej, det var mig, der lægte dem.

בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל׃

Jeg drog dem med Menneskesnore, med Kærligheds Reb; jeg var dem som den, der løfter et Åg over Kæben, jeg bøjed mig ned til ham og rakte ham Føde.

לא ישוב אל ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב׃

Han skal til Ægypten igen, have Assur til Konge, thi omvende sig vil de ikke.

וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממעצותיהם׃

Sværdet skal rase i hans Byer, fortære hans Slåer og hærge i hans Fæstninger.

ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם׃

Mit Folk, det hælder til Frafald fra mig, og råber man til det: "Op, op!" står ingen op.

איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי׃

Hvor kan jeg ofre dig, Efraim, lade dig, Israel, fare, ofre dig ligesom Adma, gøre dig, som Zebojim? Mit Hjerte vender sig i mig, al min Medynk er vakt.

לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר׃

Jeg fuldbyrder ikke min Harmglød, gør ej Efraim til intet igen. Thi Gud er jeg, ikke et Menneske, hellig udi din Midte, med Vredesglød kommer jeg ikke.

אחרי יהוה ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים׃

HERREN skal de holde sig til, han brøler som Løven, ja brøler, og bævende kommer Sønner fra Havet,

יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאם יהוה׃

bævende som Fugle fra Ægypten, som Duer fra Assurs Land; jeg fører dem hjem til deres Huse lyder det fra HERREN.

סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן׃

Efraim omgiver mig med løgn, hus med svig, Juda kender ej Gud med Skøger slår han sig sammen.