Psalms 142

En læresalme av David, da han var i hulen, en bønn.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

Med min røst roper jeg til Herren, med min røst beder jeg inderlig til Herren.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

Jeg utøser min sorg for hans åsyn, jeg gir min nød til kjenne for hans åsyn.

בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

Når min ånd vansmekter i mig, kjenner dog du min sti; på den vei jeg skal vandre, har de lagt skjulte snarer for mig.

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

Sku til min høire side og se! Det er ikke nogen som kjennes ved mig; all tilflukt er borte for mig, det er ikke nogen som spør efter min sjel.

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

Jeg roper til dig, Herre! Jeg sier: Du er min tilflukt, min del i de levendes land.

הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Gi akt på mitt klagerop, for jeg er blitt såre elendig! Fri mig fra mine forfølgere, for de er mig for sterke! Før min sjel ut av fengslet, så jeg kan love ditt navn! De rettferdige skal samle sig omkring mig, når du gjør vel imot mig.

הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃