Psalms 142

Dávid tanítása; imádság a barlangban létekor.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

Fenszóval hívom az Urat, fenszóval könyörgök az Úrhoz.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

Kiöntöm előtte panaszomat, kitárom előtte nyomorúságomat,

בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

Mikor elcsügged bennem a lelkem. Te pedig tudod az én ösvényemet, hogy az úton, a melyen járok, tőrt hánytak elém.

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

Tekints jobbra és lásd meg, hogy senki sincsen, a ki ismerne; nincsen számomra menedék; senki sem tudakozódik felőlem.

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

Hívlak téged, oh Uram; *s ezt* mondom: Te vagy oltalmam *és* örökségem az élőknek földén;

הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Figyelmezz esedezésemre, mert igen nyomorult vagyok! Szabadíts meg engem üldözőimtől, mert hatalmasabbak nálamnál! * (Psalms 142:8) Vezesd ki lelkemet a börtönből, hogy magasztaljam a te nevedet! Az igazak vegyenek engem körül, mikor jól teszel majd velem. *

הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃