Psalms 137

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

 Vid Babels floder,      där sutto vi och gräto,  när vi tänkte på Sion.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

 I pilträden som där voro      hängde vi upp våra harpor.

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

 Ty de som höllo oss fångna      bådo oss där att sjunga,  och våra plågare      bådo oss vara glada:  »Sjungen för oss      en av Sions sånger.»

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

 Huru skulle vi kunna sjunga      HERRENS sång      i främmande land?

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

 Nej, om jag förgäter dig, Jerusalem,      så förgäte min högra hand sin tjänst.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

 Min tunga låde vid min gom,      om jag upphör att tänka på dig,  om jag icke låter Jerusalem      vara min allra högsta glädje.

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

 Tänk, HERRE, på Jerusalems dag,      och straffa Edoms barn,  dem som ropade: »Riven ned, riven ned det      ända till grunden.»

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

 Dotter Babel, du ödeläggelsens stad,  säll är den som får vedergälla dig  allt vad du har gjort oss.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

 Säll är den som får gripa dina späda barn  och krossa dem mot klippan.