Psalms 137

Babelin virtain tykönä me istuimme ja itkimme, kuin me Zionin muistimme.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

Kanteleemme me ripustimme pajuihin, jotka siellä olivat.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

Siellä he käskivät meidän veisata, jotka meitä vankina pitivät, ja iloita meidän itkussamme: Veisatkaat meille Zionin virsiä.

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Kuinka me veisaisimme Herran veisun vieraalla maalla?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Jos minä unohdan sinua, Jerusalem, niin olkoon oikia käteni unohdettu.

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Tarttukoon kieleni suuni lakeen, ellen minä sinua muista, ellen minä tee Jerusalemia ylimmäiseksi ilokseni.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Herra, muista Edomin lapsia Jerusalemin päivänä, jotka sanovat: repikäät maahan hamaan hänen perustukseensa asti.

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Sinä hävitetty tytär, Babel; autuas on, se joka sinulle kostaa, niinkuin sinä meille tehnyt olet.

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Autuas on se, joka piskuiset lapses ottaa ja paiskaa kiviin.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃